זיו לנצ'נר, חמוש בסכין ומזלג, יוצא לשטח לתקוף כל בופה מאתגר מז'אנר הבראנצ'ים המפונפן. והפעם: בראנץ' ב'משייה'...

אולי בכלל הכי משתלם להיות באמצע. דווקא יצורי הביניים הם אלה שנהנים לפעמים מכל העולמות. קחו לדוגמה את הבראנץ', שטרם התאזרח כאן רשמית, על אף שהוא מתארח ותיק. מהו, בעצם? ארוחה של בין לבין – כבר לא בוקר, ועוד לא צהרים – שבקלות יכולה להפוך לגם וגם. הרי תמיד כיף להתקרנף על אוכל טוב לפנה"צ, וכמובן על משקה הולם שישיט אותו. הרי אף פעם לא ממש מוקדם לשוט...

אם אתם לא בעניין - אל תפריעו לעצמכם. ככה גם לא תפריעו לנו, בתור לבופה... (צילומים: זיו לנצ'נר)
אם אתם לא בעניין - אל תפריעו לעצמכם. ככה גם לא תפריעו לנו, בתור לבופה... (צילומים: זיו לנצ'נר)
עשו לנו טובה, אם אתם לא בעניין - אל תפריעו לעצמכם. ככה גם לא תפריעו לנו, בתור לבופה... (צילומים: זיו לנצ'נר) מצוידים בתובנה העמוקה והעצלה הזו, נסתער מעתה, לאט, על ארוחות בוהוריים. אם נראה לכם הגיוני יותר לעבוד בזמן הזה, בימי חול, או לעמול בו על סעודה ביתית, בסופי שבוע, אל תפריעו לעצמכם. ככה גם לא תפריעו לנו, בתור לבופה. כיוון שצריך להתחיל איפשהו, עשינו את זה ב'משייה'. ולמה לא? המסעדה הצעירה של חבורת קיטשן מרקט-אונזה יושבת במלון ברחוב מנדלי (זה לא ששכחתי איך קוראים לו. ככה קוראים לו) בתל-אביב, ומהבוקר עד הצהריים המוקדמים מגישה וואחד ארוחה לתייריה המשתכנים וגם לגרגרניה המזדמנים. הראש הוא מזנון ארוחות בוקר מלוניות-איכותיות פוגש מקבץ מנות משודרגות ממוחו של שף הקבוצה, יוסי שטרית, בהשראת מטבח ילדותו. וזה הולך יחד. הקטע של המלון מבאס קלות. עיצובית, אווירתית, וגם, מה לעשות, פונקציונלית, יש בחלל הזה לא מעט מעולמם של הלובי וחדר-האוכל. דרך נבונה למזער את המלוניות היא לשבת על הבר, צעד שעושה את הבילוי ליותר - הנה באה ההגדרה המדויקת – 'ברי'. כשיושבים סביב הבר המלבני מרוויחים גם שירות של צוות הברמנים החביב, הנעים והשקט ביותר שפגשתי מעודי, כנראה. חבר'ה צעירים, כמו עומר או בר, שגם מגלים מקצועיות מיקסולוגית. אז בכלל טוב. הארוחה (95-85 שקל) בנויה ממנה מרכזית, אחת מתוך וריאציות שונות על ביצים, בופה חופשי וגדוש, ומשקה קל או חם. בבחירה, כדאי לנסות את אחת המנות היצירתיות יותר, דוגמת ביצים נוסח פלורנטין (פרוסת חלה ועליה ביצה עלומה במרקם מדעי, סלמון, תרד מוקרם ופסטו מריג'לה וכוסברה) – עונג של פרוסה. גם אם אתם לא אורחי המלון – ואתם לא אורחי המלון – אין סיבה שלא לשמר את מורשת החזירות המזנונית, מה עוד שהיריעה רחבה דיה כדי לא להספיק את כולה באותה נאגלה. ברשימת ה'מוכרחים' מופיעים כל הלחמים שאורבים בפינה, חלקם מאפה בית וחלקם מבית רביבה; פלפלונים קלויים נהדרים; חציל בטחינה עם רימונים; וסלט פריקי, בצל סגול וחברים. ברשימת ה"גם הם פה, אז ננסה" נמצאים גבינות זרות, חצילונים עם ציזיקי, כרובית בטחינה, זוקיני בליווי ביצה, שמיר ובצל, ריבועי סלק, גרבלקס והרינג, יוגורט ופירות, עוגות בחושות. נשמע כמו "אוכל, קדימה אוכל" בבית ההבראה של בומבה צור, אבל נראה טוב יותר ולרוב גם טעים יותר. מרטיני ביטר על סודה, קרח ופלח לימון (30 שקל) הלך יפה בצד כל זה, כשהוא צובט בכיף, כדוד שובב ולא מזיק, לאורך הארוחה המתמשכת. אתם מוכרחים לספר בבית: נמצאה ההוכחה לכך שאפשר להיות מריר וגם נחמד.   משייה (המלון ברחוב מנדלי). מנדלי 5, תל-אביב