בני גנץ עדיין לא דיבר. אמנם כל הארץ עושה אוזנה כאפרכסת, כולם מחכים לשמוע אם המילה הראשונה שיגיד תהיה "אמא" או "אבא", אבל גם אם הוא הוציא מפיו כמה צלילים היום, זה לא נקרא דיבור. משלחת של דרוזים המוחים על חוק הלאום הגיעה אליו הביתה. הוא אמר להם מה שכל מועמד היה אומר לדרוזים, ובצדק גמור.
גם המאמינים בכל לבם בנחיצות חוק הלאום הבטיחו בלשון זו או אחרת שצריך תיקון, שמבטא את השותפות עם הדרוזים. כדבריו הצלולים, אך הקצרים והגנריים של גנץ - הדרוזים הם אחינו. בחיים, לא רק כשהם שופכים את דמם למען ישראל.
כל עוד גנץ לא מדבר הוא זוכה לקולות של רבים. זו תופעה מוזרה, אבל ברורה עד כדי כך, שהוא מנצל את זכות השתיקה הזו ככל שניתן. הדרך לקלפי קשה מאוד, ואם נותנים לך קולות, תיקח. אפילו אם זה מתמיה גם אותך.
בינתיים, השלווה שוכנת במחנה גנץ והמתח והעצבנות נמצאים במחנות שמימין ומשמאל. כל אחד מן המחנות האלה יודע שגנץ ייקח קולות ממישהו, ובכל מחנה מקווים שהקולות יילקחו מהמחנה השני.
כרגע נראה, על סמך הימור שאין לו על מה להיסמך, שהתקווה הגנצית המסתורית מאיימת יותר על השמאל, אך זה לא מותיר את הימין בבטלה. מיד אחרי המשפטים הספורים שאמר בנושא חוק הלאום, כבר בקעו קריאות צהלה מימין: "הוא שמאל! הוא שמאל!". מחנה השמאל (אבי גבאי) מצידו, ניסה להסביר: הנה שמענו פיסקה וחצי, ומיד רואים שהוא מועיל דווקא לימין, משום שלא נשבע שלא יילך עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.
ברחבי האינטרנט מסתובבים מידעים המנסים לפתור את תשבץ ההיגיון ששמו גנץ. אחד מהם הוא סרט בו הרמטכ"ל נראה נואם באנגלית בפני כנס של ארגון "שורת הדין". זה היה ב-2015, לאחר שכבר פשט מדים. גנץ תיאר לשומעיו פעולה קרבית בפיקודו בעת מבצע "צוק איתן", מול בית חולים שהפך לבסיס טרור, ואמר בגאווה: "היו יריות מתוך בית החולים, והזהרנו מראש את הנהלת בית החולים כדי לוודא שאף אחד (שאיננו טרוריסט) לא נשאר שם. ביצענו בדיקות, ואז לוחמי גולני רצו לתקוף. אני הייתי בשטח, ואמרתי: 'חכו'. נטלנו סיכון על חשבון חיי חיילי צה"ל. אני באופן אישי. וידאנו שנית שאין שם אף אזרח, קראנו שנית למנהלי בית החולים, ורק אחרי שהתהליך הזה בוצע בשנית, אישרתי לתקוף את בית החולים. אכן, בהתקפה לא נפגעו אזרחים, למיטב ידיעתי. אבל לקחתי סיכון, על חשבון חיילי גולני, כדי לעשות זאת. אני לא מתבייש בכך, אני גאה מאוד בזה. למרות שזה נראה מהלך חסר הגיון בתחילה, אני מרגיש גאווה על כך שאני בצד הנכון מבחינה מוסרית, ולא רק מבחינה אסטרטגית. אני חושב שעלינו לדבוק בדרך הזו, אפילו אם זה הופך את חיינו לקשים יותר".
לא שמעתי את שאר הנאום. הארגון שבפניו גנץ נאם הוא ארגון זכויות אדם שנאבק באופן משפטי בטרור נגד ישראל ואזרחיה ונגד חרמות על ישראל - ובהצלחה לא מבוטלת. זה לא ארגון שמאל, המעריץ את המאבק האלים הפלסטיני. יש שיגדירו אותו כארגון ימני, ובפני חבריו אמר גנץ את הדברים האלה.
גנץ סיפר חוויות ושיתף בהחלטות של לוחם שכל חייו היה בשדות הקרב של ישראל. כולנו חייבים לו את חיינו, והוא היה עלול פעמים רבות להקריב את חייו.
מי שהעלה את הסרט לרשתות החברתיות (ושודר גם בערוץ 11) מניח שאפשר לנבא מן הדברים האלה מה אנשים יחשבו על עמדותיו כראש מפלגה. האם הוא ממחנה השמאל ולכן ידלדל את המצביעים למפלגות שמאל? או שמא הוא מתומכי האידאולוגיה, המעשים והכיוונים של הימין?
יום אחד גנץ יהיה חייב לדבר יותר בהרחבה, ולענות גם על שאלות שינסו לחלץ דברים ברורים. אני רק מקווה שהוא לא עובד על נאום השקה שינסה לשכנע אותנו שהוא לא זה ולא זה, הוא בכלל מרכז. זאת אומרת, שהוא ימשיך לשתוק.
