הרכב של רכב אחד: להקת ג'יין בורדו החלה את דרכה כחמישייה בבית ספר רימון. הסולנית דורון טלמון שחיפשה נגנים לתחרות שירים מקוריים הרכיבה את הלהקה. ההרכב עבר לא מעט גלגולים מפני שחבריה היו תלמידים שחלקם רצו להמשיך הלאה. טלמון מספרת כי ההחלטה על הרכב מצומצם ואקוסטי נבעה אך ורק מהסיבה שהיא רצתה שכולם ייכנסו לרכב אחד. כך יהיו ניידים יותר ויגיעו לכמה שיותר מקומות בארץ, כך נוצרה השלישייה. את הסיפור הזה ואחרים חשפו חברי הלהקה ב"פישטנק", תוכניתו של עידו גרינברג ב-eco99fm לשיחה על האלבום שנוצר בזכות רצף של מקריות.



טלמון: "גם אחרי שהקלטנו את האלבומים שמרנו על השלישייה, ואז כשהוספנו מתופף להופעה, הוא פשוט היה יושב עשרה שירים מחוץ לבמה. הוא היה הולך אוכל ועולה באמצע ההופעה. היה חשוב לנו לשמור את זה קטן. עם הזמן הדינמיקה הזו מאוד השתנתה ולאט לאט גם אנחנו השתחררנו ועשינו מה שיותר מתאים ונכון לשירים. למופע החדש תצטרף גם קלידנית". 




דורון טלמון ומתי גלעד מודים כי סגנון המוזיקה הייחודי שלהם הוא תולדה של הכרח. טלמון מאמינה שאם אדם יוצא מאזור הנוחות של ונמצא באילוץ, יוצאים ממנו דברים יצירתיים שלא היה עושה אם היה לו נוח. בהתחלה הכיוון המוזיקלי היה קאנטרי וזה מה שהוביל את הלהקה. היום השניים מרשים לעצמם להיות משוחררים יותר ולא כבולים לתדמית או לסגנון מסוים. 



חלום שלא חלמנו

אחרי חוסר הוודאות שמתלווה לאלבום הראשון והחרדות באלבום השני, האלבום השלישי, זה כבר עניין רציני. גלעד מודה שהוא מתרגש וגאה כשהוא אומר את מצד המילים 'אלבום שלישי': "מדובר בהישג, זה אומר שאנחנו פה כדי להישאר. אפשר לומר שלא חלמנו על זה אבל יותר נכון לומר שלא האמנו שזה לא יקרה". טלמור לא חשבה רחוק מידי כשהקימה את הלהקה: "אני מאמינה בצעד אחר צעד ופתאום הדרך נפרשת. יש לי הרבה חלומות אך לדעתי לחלום משהו זה קצת מגביל אותך. אתה חולם רק את מה שאתה יכול לדמיין, מה שאינך יכול לדמיין יכול להפתיע אותך באיזה חלום שלא חלמת. זו קונספירציית החלומות, יש יעד אבל אתה לא יכול לדעת לאן החיים יקחו אותך".


האלבום שנולד בערב של שושנים

האלבום השלישי לא היה מתוכנן, איש לא חיכה לאלבום הזה וללהקה לא היה לוח זמנים מחייב. צמד היוצרים זוקף את לידתו של האלבום למפגש עם המפיקים עומרי אמדו ורועי דורון במסגרת פרויקט של רדיו eco99fm ליום העצמאות ה-70 לישראל. ג'יין בורדו הקליטו עם ישראל גוריון גרסה מחודשת לשיר "ערב של שושנים" בהפקתם של עומרי אמדו ורועי דורון. גלעד: "לא הכרנו אותם אישית לפני כן, התחברנו ועשינו את השיר הזה. לא תיכננו עדיין להקליט אלבום שלישי, היה לנו רק את השיר 'תנו לנמנם' וזה היה ממש כיף שהחלטנו לתת להם להפיק אותו". טלמון: "הם הביאו משהו חדש למוזיקה ועדיין אנחנו נשארנו שם. ההקלטות איתם זו הייתה החוויה הכי כיפית".


התפקידים של חברי ההרכב משתנים כל הזמן, טלמון שכתבה את השירים ברימון בתחילת דרכה, נעזרה בשאר החברים בחזרות ובלהקה: "לא באתי ממקום משכיל מוזיקלית והם נורא מלומדים וחכמים. מתי עזר לי בשיעורי הבית ברימון. בהתחלה אני הייתי משכנעת אותם לבוא לחזרות, הבאתי בירות וחטיפים כדי שיהיה לכולם כיף. לאט לאט נהיינו צמד ונהיה פרויקט שיתופי. אנחנו נותנים קונטרה אחד לשנייה".

"זה עוד לא אבוד": ביקורת חברתית סביבתית.

אחד השירים המעידים על תהליך ההתבגרות של הלהקה הוא ללא ספק "זה עוד לא אבוד". מי שיחפור עמוק בטקסטים הקודמים ימצא את הביקורת אך בשיר הזה האמירות צפו על פני השטח. טלמון: "ברמת הבגרות חשתי שאני סוף סוף העזתי לכתוב על זה. הרבה מאוד זמן הרגשתי את זה. פעם היה אכפת לי מעצמי והיום אכפת לי מהעולם. זה לא התחיל מהנושא הזה, אלא ממערכת יחסים ואז זה פנה לנושאים האחרים כי הרעיון נהיה גדול יותר והשבר בלב נהיה גדול יותר, על עוד דברים. כדי לכתוב על כזה דבר, אתה צריך להיות איש זקף, זמר פולק שעבר הרבה ויכול להטיף לאנשים. מי אני שאטיף לאנשים? אני חשה את כל הרגשות האלה ועצוב לי. לפעמים בלילה אני חושבת על הדברים העצובים בעולם: על תעשיית הבשר, האמזונס שנשרף, על שנאה בין אנשים. נהייתי יותר רגשנית עם ההתבגרות".




כל שיר הוא סיפור קטן

ניכר כי שיריה של טלמון יותר סיפוריים. עובדה זו לא נעלמה מעיניה: "נורא קשה לי לכתוב, כשהייתי בסדנת כתיבה עם מוזיקאיות נוספות שמתי לב להבדל, כמה אני מספרת סיפורים וכמה אני לא כותבת מעורפל, מופשט. אני יחסית מאוד ארצית כי כך אני אוהבת, אני אוהבת סיפורים וסרטים והם משפיעים על הכתיבה שלי. אני לא יודעת לומר אם זו יכולת או מוגבלות שלי. רוב הסיפורים הם מחיי מחיי הסובבים אותי. הספרים והסרטים משפיעים עלי במחשבות, בזווית ההסתכלות וברגשות".


ביחד באהבה ובכתיבה 

השירה של דורון טלמון לא רק כבשה את ליבו של בעלה מתי גלעד אלא גם שינתה את התפיסה המוזיקלית שלו: "אני זוכר שישבתי ברימון על הדשא ושמעתי אותה שרה את השיר 'איך אפשר שלא להתאהב בך', זה לא סגנון המוזיקה שהלכתי ללמוד ברימון, בכלל רציתי ללמוד ג'אז עם כל המורכבות שבו". את האלבום "אוקיינוסים" כתבו הזוג ביחד. איך זה מרגיש לכתוב עם מישהו נוסף? את טלמון זה נורא הפחיד: "מביך לומר מחשבות שאולי לא מסתדרות, אולי זה מטופש ומביך לומר זאת בקול רם. עדיף להגיד כשזה כתוב ומנוסח יפה. יש חלל לטעויות. בגלל שאנחנו הרבה זמן ביחד וגם מתי התחיל לכתוב נהיה לנו כיף לכתוב ביחד. בשיר 'עד השקיעה' ישבנו במיטה, ניגנו את 'עד השקיעה' ונקרענו מצחוק, סימן המעיד שזה טוב".

"לפעמים אנחנו יושבים ומתווכחים, לעיתים הוא כותב לחן ואומר לי 'בואי תכתבי לזה מילים'", מוסיפה טלמון. "את 'שיר אהבה' כתבנו בתחילת הדרך באנגלית ובאלבום הזה החלטנו לנסות לכתוב לו מילים בעברית. לפעמים זה זורם ולפעמים בא לך לשבור גיטרה. זה הרגיש נורא טבעי לכתוב ביחד לאלבום הזה. פתאום קלטתי כמה אני מרוויחה מזה. לפעמים בא לך לשמור את זה לעצמך מתוך אגו, שיר שלך שאתה שולט בו, איש לא נכנס עם מילים שאולי לא תאהב. אבל אתה מרוויח עוד אופי, גוון נוסף שאתה לא יכול להוציא כי אתה תקוע בשבלונה שלך. זאת הסיבה שעירבנו את דניאלה ספקטור שכתבה עבורנו חצי מהשיר 'זוהר הלילה', אני הוספתי בתים וזה קיבל קונטקסט אחר לגמרי".



את ספקטור הכירה טלמון בסדנת כתיבה עם עוד כמה מוזיקאיות: "אנחנו חברים טובים שלה, הפקנו שיר לאלבום הבא שלה, והיא שרה את שיר החופה שלנו. נוצרו הרבה חברויות וקשרים מהסדנה הזו. בשיר הזה, 'זוהר הלילה', גבע אלון ניגן בגיטרה. הוא הגיע כדי לשיר את 'קצת אגם' ואז אמרנו לו 'היי, תפוס גיטרה, אתה כבר פה' וזה יצא מהמם".

דוגמה נוספת לעבודת הצוות אפשר לשמוע בשיר "שירים ישני". גלעד הלחין, כתב את הבית הראשון ואת המשפט הראשון מהפזמון "וכל ‬מה ‬שלא ‬אמרנו ‬‬נשאר ‬עמוק ‬בחול". טלמון חשבה שהשיר קצר מדי והפזמון זקוק למשפט נוסף. אחרים ימים רבים של חיפושים טלמון הביאה את החלקים החסרים להשלמת השיר.

השקיעו באריזה

'אוקיינוסים' יצא בתחילת החודש גם בגרסת תקליט ויניל. מעבר להנאה שבהאזנה לתקליט והפעלת פטיפון, גלעד רואה חשיבות בשימור היכולת להחזיק את המוזיקה פיזית בידיים ואין דבר יותר מוחשי מתקליט ויניל. 

כמן כן, שווה מאוד להקדיש זמן ולהתעמק בעטיפת האלבום המעוצבת כקולאז' של תמונות, אותו עיצבה אפרת קישון. טלמון מספרת על הדרישות הקטנטנות שהעבירה למעצבת: "חלמתי על האלבום הזה ולא הייתי מוכנה להתפשר על עטיפת האלבום. אמרתי לאפרת קישון שאני רוצה עטיפה קצת אייקונית, משהו חלומי, צבעוני, סוג של פנטזיה. חשתי באלבום הזה שאנחנו חוצים גבולות, לכל מיני עולמות. רציתי עולם, כמו שפעם היית שוקע באריזה של דגני הבוקר תוך כדי אכילה".




השיר החסר

השיר 'רוקדים צמודים' נכתב אחרי שכל האלבום הוקלט. מתי גלעד חש שחסר לו שיר נוסף באלבום וטלמון שרצתה שיר שיעשה לה טוב ויגרום לה לרקוד עם עצמה, סיפקה את הסחורה עוד באותו יום. בנוגע לחשש ששיר נוסף יקלקל את האלבום הקיים ענה גלעד כי בדרך כלל שירים שבאים בסוף ההקלטות מתלבשים בטבעיות באלבום כי אתה יודע מה חסר.

ב-10 בספטמבר ישיקו ג'יין בורדו את האלבום החדש במופע חגיגי בתיאטרון גשר ביפו, בו יארחו את דני סנדרסון. טלמון מתרגשת מהמעמד אך סירבה לחשוף פרטים על שיתוף הפעולה: "זה כבוד עצום, אנחנו לא יכולים לגלות מה יהיה במופע אבל אפשר לדמיין את ג'יין בורדו עושים הרמוניות לסנדרסון. רק אפשר לספר שנבצע את 'היא לא תדע'. אני מרגישה שיש לי רשת פרפרים וכל פעם אני תופסת פרפר. הפעם זה סנדרסון". אם תהיו בקהל, שימו לב למבטים שטלמון שולחת לבן זוגה, היא עושה זאת קבוע בנקודות מסוימות בשירים. אגב, גלעד מופיע עם אותם תחתונים קבועים כחלק מהאמונות הטפלות שלו. אבל אל דאגה, הוא מכבס אותם אחרי כל הופעה.