החיים עומדים להשתנות. זה קורה ממש עכשיו. אנו עומדים בפני תפנית שכמותה, כך נדמה לי, לא חווינו מאז ימי מלחמת העולם השנייה. גם אם הווירוס הנוכחי ייבלם ותימצא לו תרופה, סביר להניח שבשנים הקרובות יופיע וירוס נוסף, מוטציה, שימשיך את המגמה שאנו חווים כעת. ממש כשם שנחתו עלינו הסארס ושפעת החזירים.

בכל מקרה, ההשפעה של החודשים הללו לא תימחה בקלות. המגיפה וגל השינויים הטכנולוגיים יוצאי הדופן של העשורים החולפים יותירו הרס של העולם המוכר לנו. כרגע הם מעניקים למי שחפץ את היכולת לטעת פחד ושנאה בלב האזרחים. סוכני השינוי הללו מנווטים את הספינה האדירה ששמה אנושות למקום שונה. זה כבר התחיל במישור הפוליטי.

ראשי ממשלות ונשיאים בכל העולם מבצעים פעולות חריפות כדי למגר את התפשטות הקורונה. הגבלות תנועה, צווי חירום וניטור אנושי הם המציאות שלנו. הכל קורה בהחלטות מהירות וכמעט ללא דיון פומבי. הפאניקה מפקיעה את הביקורת ופועלת לטובת הממשל והעומדים בראשו. ברגע אחד נמחקו זכויות אזרח שבמשך מאות שנים היו מי שנלחמו עליהן. תתכוננו לעתיד רווי במנהיגים ריכוזיים ונטולי אופוזיציה ולצמצום המשקל שלכם בהכרעות ציבוריות וביכולת להשמיע קול.

וזה לא הכל. המצב הכלכלי של יחידים ואומות ישתנה, ולא לטובה. בשנים האחרונות רמת החיים הרקיעה שחקים. בולמוס קפיטליסטי צרכני מטורף שטף את המין האנושי. טסים בלי סוף, זוללים מטעמים שעד לפני כמאה שנה היו מנת חלקם של בני אצולה וקונים ברשת ובמרכזים מסחריים בכמויות אדירות. כדי לצמוח המשק זקוק לאופטימיות, יציבות ויוזמה נטולת מגבלות - כל אלו הינם נחלת העבר.

ענפים כלכליים ישנו את פניהם ללא הכר. למשל התיירות. עד לא מזמן אדם בעל הכנסה ממוצעת יכול היה לטייל כמעט בלי הגבלה. קווי הלואו־קוסט הביאו להורדה דרסטית של המחירים, ומודלים שיתופיים ודירות להשכרה ברחבי העולם הוזילו את ההוצאה הכבדה על מגורים זמניים בחו"ל. הדילים הזולים לזאגרב, בוקרשט ובודפשט לא ישובו עוד.

ענפי התעופה והתיירות שמתמוטטים לנגד עינינו יחטפו מכה נוספת, אחרי שנלמד איך להכיל את המגיפה. הגבלות קשוחות על טיסה וניידות יהפכו את התנועה הגלובלית לבלתי אפשרית ונדירה. איך יוכלו נוסעים לשבת בצפיפות בטיסות שכר אם תהיה חובה לשמור מרחק של שני מטרים בין אדם לאדם? וכשאין לקוחות, המחיר יעלה. ועוד לא דיברנו על החיטוי האינטנסיבי הנדרש, הבידוקים בעלייה למטוסים, הבידוד עם הנחיתה ועוד.

אבל האם השינוי הזה הוא כל כך נורא? חשבו כמה אקזוטי ויוצא דופן היה לטוס לחו"ל לפני שלושה עשורים? נדמה לי שנחזור לאותם ימים. אולי זה יגרום לנו להתרגש ולהעריך מחדש את הזכות האנושית שניתנה לנו לבקר במקום זר.

נקודה נוספת שתשתנה בעתיד הקרוב נוגעת לבולמוס הקניות. כל מדינה תתאושש בקצב שלה מהמגיפה, מה שישפיע על כמות הסחורות שניתן יהיה לייבא. חוקי הריחוק והזהירות המתבקשת יקטינו את הפריון. כך יהיה פחות מלאי, והמחירים יעלו בהתאם. התרגלנו להזמנות אונליין בקצב מטורף מכל מקום ובמחירי רצפה. זה תם. עכשיו צריך לשאול - האם אנחנו באמת זקוקים לעשרות סטים של חליפות, גרביים, בגדי ספורט, נעלי סניקרס, נעלי יציאה ותיקים? בילדותי היה לי זוג נעלי ספורט אחד שבו הלכתי עד שהחורים היו עצומים והסוליות שחוקות מדי. רק אז החלפנו.

בקרוב רמת החיים תרד. המשק יתכווץ. חברות נדל"ן ענקיות יתמוטטו. יהיה מעט כוח אדם זר, ולכן יבנו פחות. הקשיים הגלובליים יפגעו גם בצלחת שלנו. השפע בשוקי המזון ייעלם. פחות ייצור, פחות ייבוא ופחות מגוון.

מה המשמעות של זה? הביטו רגע לתוך המקררים שלכם, חלק מהמאכלים שנמצאים בביתם של ישראלים רבים ודאי נראים למבוגרים שבינינו כפריבילגיה: לחמים מהודרים, חלב קוקוס, חלב שקדים, קפה איטלקי בקפסולות, תה בטעמים, קרקרים מקמח מיוחד, פירות אקזוטיים, שוקולדים משווייץ, גבינות מהולנד, חטיפי חלבון. המוצרים הללו נמצאים בכל סופר שכונתי ובמחירים סבירים. התזונה שלנו כל כך עשירה, עד שיש צורך לפרסם הגבלות על מוצרים שיש בהם יותר מדי שומן. האם יהיה נורא לחזור לבסיס, למזון פשוט?

בכל מקרה, השינויים שעוד יתרחשו לא יהיו פועל יוצא של מחשבה רומנטית או של תנועת ניו אייג' חדשה - הפעם זו גזירת הגורל.