עזרה בדרך: רבים מהמובטלים החדשים בוחרים להתנדב ולסייע לנזקקים

עזרה בדרך: "לתת כסף או להעביר חבילה למי שצריך, זה הדבר היחיד שנותן לי סיפוק כמו הופעה”, אומרת עפרה ברעם, די־ג׳יי ומפיקה מוזיקלית המופיעה בכל העולם. “כבר השתגעתי מלהיות כמה חודשים בלי קהל. התרומה לחברים מהענף זה הדבר היחיד שפתאום כאילו החזיר לי את הקהל, את החיבור לאנשים. במקום להרים את הקהל, אני מרימה את המורל לאנשים. אני גם אומרת לאנשים: ‘אל תתביישו, תבקשו!’. יש כוח לענף שלנו. זו עזרה בתקופה קשה”.

מקור הפרנסה שלהם קרס בבת אחת בגלל הקורונה, אך רבים מהמובטלים החדשים, בהם רבים מענף התרבות והאירועים - אף שהם עצמם נמצאים בעת הזו בתקופה קשה - בוחרים להתנדב ולסייע לנזקקים, שחלקם לדבריהם אף הגיעו לפת לחם. ברעם היא אחת מהם. “האירועים שלי הם או בחו”ל או אירועי חוצות גדולים או אירועי חברה”, מספרת ברעם. “כרגע אין חו”ל, אין פסטיבלים ואין אירועי חברות. הקורונה הרגה את הפרנסה, השנה כבר הלכה. 2020 כבר לא תהיה קיימת עבורי, כי לא היה לי את פורים ויום העצמאות, התקופות הכי חזקות בשנה. בחודש יולי, למשל, אני תמיד נמצאת בחו”ל בסיבוב הופעות. השנה זה לא יקרה ואין צפי לעתיד”.

למרות המצב הלא פשוט שבו היא עצמה נמצאת, ברעם לא שוכחת שאינה לבד במצב. “רק בהתחלה, כשהיינו עוד בחוסר ודאות, חשתי שהעסק שלי במצב מספיק חזק ושהוא יעבור את הקורונה”, היא מספרת. “ראיתי סביבי חברים טובים שלי מהענף שמתחילים לקרוס ופשוט עזרתי להם כספית. אחר כך, ככל שהקורונה המשיכה, התחלתי להבין יותר את הסיטואציה והחברים והקולגות שלי עוד יותר קרסו. התקופה הזו קשה במיוחד עבור אנשים מהתחום עם משפחות וילדים. אני רווקה ללא ילדים, אז ההוצאות שלי פחותות. במקרה הכי גרוע, אוכל לחזור לגור אצל ההורים בפתח תקווה. כל שבוע אני מוציאה כסף מהכיס כדי שלחברים שלי יהיה ממה לחיות. יש אנשים שאין להם כלום. אני חיה כרגע על חסכונות ולא יכולה לתת לקולגות שלי לקרוס”.

הם מרגישים נוח לבקש?
“יש כאלה שפנו אליי באופן ישיר וביקשו. יש כאלה ששלחו הודעה בכל מיני קבוצות. אני מפחדת לחשוב מה עלול לקרות לאנשים אם חס וחלילה לא יהיה להם מה לאכול”.

בנוסף לעזרה הכספית, ברעם גם הצטרפה לוועד הפעולה של תעשיית התרבות והאירועים במיזם של תמיכה וערבות הדדית, שבמסגרתו מחולקות חבילות מזון לחברים מהענף שנמצאים בקשיים. “זה ברמה של לקחת שקי קטניות שהגיעו מהמפעל ולחלק אותם לתוך החבילות, ואז לנסוע ולחלק גם בבניינים שאין להם מעלית. זה סיפוק היסטרי”, היא אומרת.

“התחלנו במיזם החלוקה בחמישי שעבר”, מספר אריאל רידמאן, בעלים של חברת קייטרינג, ממקימי ועד הפעולה של תעשיית התרבות והאירועים. “מטרת המיזם היא לאסוף חבילות מזון לטובת אנשים מהענף שלנו שנשארו כרגע ללא פרנסה. האנשים האלה מעולם לא היו במצב שבו הם היו צריכים תמיכה כזו. לכן קשה לאנשים להיפתח, להיחשף ולבקש, אבל אנחנו עובדים בכל הכוח כדי לגרום להם לא להתבייש. הכל נעשה אנונימי ובצורה דיסקרטית”.

איך זה מתבצע בפועל?
“המרכז הלוגיסטי שהקמתי לצורך הפרויקט הזה נמצא במתחם אקספו בתל אביב. במשך יומיים אספנו מעל 300 חבילות וחילקנו בכל רחבי הארץ. פנו אלינו עשרות גופים מהגדולים במשק כדי לתרום מוצרי מזון לחלוקות הבאות, כי אנחנו יודעים שזה לא הולך להיגמר במהרה. האנשים האלה לא יחזרו לעבוד בקרוב. מאות מאנשי התעשייה התנדבו לארוז את החבילות האלה ולחלק”.

אילו תגובות אתם מקבלים?
“תגובות מאוד מרגשות, שגם מחזקות את אלה שמחלקים ושבעצמם נמצאים במצב של חוסר ודאות. הייתה, למשל, אמנית שסיפרה לנו שהיא מבשלת דייסה ואוכלת כל יום קצת בצלחת, ושהיו ימים שהיא פשוט לא אכלה. והנה עכשיו הגיעה אליה חבילת מזון”.

רידמאן עצמו מחוסר עבודה מאז חודש מרץ. “ההתנדבות שלי נובעת מהחינוך שקיבלתי", הוא אומר. "כל חיי ההורים שלי לימדו אותי לעזור לאחר ולהושיט יד. עלינו לארץ כשהייתי בן תשע. ההורים התחילו מאפס כאן במדינה, עבדו סביב השעון כדי לדאוג לי, ואני בזכותם הרמתי חברה ועובד מגיל 15. בסופו של יום, אם הממשלה לא עוזרת לאנשים האלה, העם לוקח את המושכות לידיים”.

אין בך כעס על כך?
“בוודאי שיש כעס. יש כעס אצל כולנו, אבל אני חושב שהממשלה כבר הבינה היום שאי אפשר יותר להתחמק מהמצוקה של האנשים האלה. עד שהם יפעלו, אנחנו ניקח את המושכות”.

לא לדבר, לעשות

“במרץ סגרו לנו את העסק בגלל הקורונה”, מספרת גם לימור פריד־הדר, הבעלים של “מור וקינמון” - אירועים וכנסים. “מאז היה לנו גל של ביטולים, שנה שלמה של עבודה נמחקה ביום אחד. אלה אירועים מאוד גדולים של מאות אלפי שקלים. עשיתי שיחה לעובדת הקבועה שלי ואמרתי שאני נאלצת להוציאה לחל”ת. היא העדיפה להתפטר כדי לקבל את הפיצויים. מאז אנחנו כל הזמן עוקבים אחר ההגבלות”.

לדבריה, כדי לא לבכות על מר גורלה, “התקשרתי בהתחלה לכל הלקוחות שלי לבדוק מה הצורך שלהם כרגע, וכיצד אנחנו עדיין יכולים להישאר בתמונה. ניסינו להמציא את עצמנו מחדש במסגרת ההגבלות, כמו למשל אירועי בר מצווה בזום וכדומה. לפני חודש, כשאמרו שמותר אירועים ל־50 איש, מילאתי את היומן ב־15 אירועים קטנים, ולפני שבועיים, כשהורידו את המספר ל־20 איש, הבנתי סופית שכבר לא יהיו חתונות, בר מצוות ואירועי חברה”.

בשלב הזה החליטה פריד־הדר שמכיוון שבזמן הקרוב לא תהיה לה עבודה, מוטב שתנסה לסייע לקולגות מהתחום. “החלטתי לאתר קולגות מהענף שלי שנקלעו לקשיים, ובמקביל אני מפרסמת בקרב כל מי שאני מכירה שאני אוספת חבילות מזון לטובת אנשים מהענף כדי לסייע להם לעבור את התקופה הקשה הזאת”, היא מספרת. “חבילות החלו לזרום. במקביל פניתי לבעלי סופרים או בעלי חברות בתחום המזון. גם הם התחילו להזרים לנו מוצרים. פניתי גם לכל הספקים שלי ושאלתי אותם אם יש להם עובדים שזקוקים לעזרה. כמובן שהכל נעשה באופן דיסקרטי. לאנשים מאוד קשה לבקש את העזרה הזאת. אני אמא לשלושה ילדים, שניים חיילים. בסוף השבוע הם עבדו על אריזת החבילות”.

כמה כבר חילקתם?
“חילקנו 40 חבילות באזור הצפון, והחבילות בסלון שלי בבית ממשיכות להצטבר. כשקלטתי שאין לי משאית להעביר את הארגזים, התקשרתי לשני חברים: מישל מרק, בעלים של חברת הגברה, ויוסי מחברת ‘קולות רמים’. שניהם לא עובדים כרגע, והם סייעו בחלוקה”.

מדוע בחרת בהתנדבות הזו, למרות שאין לך כרגע פרנסה?
“גדלתי בבית שבו אבא שלי ז”ל אמר: ‘לא לדבר הרבה, אלא לעשות’. 20 שנים אני עושה אירועים ומקבלת כסף, וכל שנה אני בוחרת פרויקט אחד שאני עושה בהתנדבות. השנה אין אירוע התנדבותי, אז אמרתי שיש לי הזדמנות. אין עכשיו עבודה, יש לי זמן - מה שתמיד אין לי - אז למה שלא אעזור לאנשים? אם אני לא יכולה כרגע לעשות אירועים ולשמח אותם, אז אסייע להם בדברים אחרים. אני לא בן אדם שמונע מכסף, אלא מהאפשרות לעשות טוב לאחר. הסיפוק שלי זה לתת לבן אדם אוכל לילדיו לסוף השבוע. אני מאוד גאה להיות חלק מקבוצה של אנשים מדהימים שלמרות שהם כרגע לא עובדים - הם מתגייסים לטובת האחר”.

סיעור מוחות

גם יובל זנדבנק, הבעלים של חברת ticks.co.il - מערכת למכירת כרטיסים לאירועים באינטרנט, מצא את עצמו חסר עבודה מאז המשבר. “הפעילות הפסיקה לגמרי החל מחודש מרץ, שזה החודש הכי חזק באירועים, פעילות השיא שלנו“, הוא מספר. “הרבה חברות עסקיות משתמשות בנו כחברת הפקה. הכל נעצר בצורה מוחלטת, חוץ מכמה אירועי און־ליין המהווים סדר גודל של 10%־15% מהפעילות שהייתה. מצאתי את עצמי חסר פרנסה, ישבתי בבית וחשבתי שהולך להיות עומס גדול על הרשויות בגלל המצב, והן לא יהיו מסוגלות לספק את כל העומס של משלוחי מזון ותרופות לקשישים בקורונה. מצד שני יהיו גם אנשים שזו הפעם הראשונה שייכנסו למעגל האבטלה וימצאו את עצמם אפילו בלי היכולת לקנות מצרכים בסיסיים הביתה”.

התובנה הזו גרמה לזנדבנק להקים יחד עם השותפה, מור חריר, את adamleadam.co.il - פלטפורמה שמחברת ישירות בין שכנים. “אנחנו לא מתערבים במה אנשים עוזרים לשכניהם ואיך הם עוזרים, אבל אנחנו יודעים שיש הרבה אנשים שגם בישלו לשכנים שלהם וגם תרמו להם מצרכים", הוא אומר. "יש בפלטפורמה קרוב ל־4,000 מתנדבים, וכל יום מצטרפים כמה עשרות, ולפעמים גם כמה מאות, מבקשי סיוע. עכשיו יש לנו שיתוף פעולה עם נטאלי בן דוד, מפתחת שיטת סאטיה ובעלת בית הספר emotion לצמיחה אישית ומקצועית, ונציע בחינם אימון פיננסי אישי בזום למובטלים ובעלי עסקים, כמובן גם מתחום התרבות והאירועים, שנכנסו למשבר בגלל שהעסקים שלהם קרסו בימים אלה”.

זנדבנק, שלדבריו חי כרגע בעיקר על המענק שקיבל מהמדינה, מודה כי הסיפוק שלו מהיוזמות הללו הוא אדיר. “התמורה היא הרבה יותר גבוהה מכל תמורה חומרית שאפשר לקבל. זה כל כך מרגש ומעצים”, הוא מבהיר.

גם להדר גרינברג, בעלת חברת איזיווד לארגון חתונות ושיווק מתחמי אירועים, אין כרגע פרנסה. את התקופה הזו היא מנצלת כדי לסייע בחינם לאנשים מהתחום. “אני מקבלת המון פניות מבעלי עסקים שמנסים לחשוב איך הם שורדים את המשבר”, היא מספרת. “אנחנו עושים סיעור מוחות משותף. אני מייעצת להם על פיתוח מוצרים שיכולים לעזור להם לעבור את המשבר. למשל, בעל אולם אירועים שיוצא עכשיו עם כל הציוד שלו לבתים פרטיים ועוזר לזוגות לארגן חתונה בהגבלות הקיימות. או די־ג’ייז שפתחו עכשיו סדנאות בזום, או צלמים שהחלו ללמד צילום בסמארטפון לקהל הרחב. אני עוזרת להם בהתנדבות בבניית תוכנית אסטרטגית, בבניית הקונספט הקריאייטיבי, וגם מהווה עבורם אוזן קשבת.

הם חשפו בפניי סיפורים ממש קשים. היו כאלה שסיפרו שהגיעו לפת לחם ויש אנשים בני 40 עם ילדים שהתפרנסו מאוד יפה לפני המשבר, ועכשיו נאלצו לחזור להורים. אני עצמי כרגע לא מתפרנסת, אבל זה נותן סיפוק אדיר שאני מצליחה לשמר את הקשרים ולעזור לעסקים להרים את עצמם עד כמה שניתן בתקופה הזאת”.