אסור למנות את רומן גופמן לראש המוסד. אין מדובר בטעות טקטית, אלא בפגם במנהיגות. הדיווחים על ליקויים מהותיים בעבודת הוועדה למינויו של גופמן מעלים סימני שאלה מטרידים לא רק על כשירותו של המועמד, אלא על הדרך שבה המערכת מוכנה לכופף את הכללים כדי להשיג תוצאה פוליטית רצויה. נראה כי במקום הליך בחינה אמיתי, הפכו חברי הוועדה לחותמת גומי.
מעבר לפגמים הטכניים ניצב סימן השאלה הגדול ביותר: סירובה של הוועדה לשמוע את אורי אלמקייס, שהיה נער בן 16 שהופעל והופקר על ידי המערכת הצבאית. יוזם המבצע להפעלתו היה תא"ל גופמן, ששימש מפקד אוגדת הבשן. המבצע בוצע ללא תיאום עם גורמים באגף המודיעין, ואלמקייס, שנחשד בפרסום ידיעות סודיות, נעצר במאי 2022 על ידי שב"כ.
תפקיד זה דורש לא רק תעוזה מבצעית, אלא גם, ואולי בעיקר, עמוד שדרה מוסרי ללא רבב. מי שאמור לשלוח לוחמים אל מעבר לקווי האויב חייב להיות מי שערכי הרעות וקדושת החיים הם נר לרגליו. כשעולה טענה קשה על הפקרה, המינימום הנדרש מוועדה מקצועית הוא לשמוע את עדותו של המתלונן ולבחון אם המועמד עומד בסטנדרט הפיקודי המצופה. ההחלטה שלא להיעתר לבקשותיו של אלמקייס להופיע בפני הוועדה היא לא רק "קושי" משפטי, כפי שהגדירה זאת היועמ"שית. זוהי סטירת לחי לכל מי שמאמין שבצבא ובמערכת הביטחון לא משאירים פצועים בשטח.