מנהיגה העליות של איראן, עלי חמינאי, הציג בנאומו האחרון שוב את אותו נרטיב מוכר: אמריקה היא האויב העיקרי, העם האיראני עומד מאוחד מאחורי המשטר, האופוזיציה תלויה ובוגדנית, והדרך היחידה קדימה היא התנגדות ועימות. אך האם מילים אלה עולות בקנה אחד עם המציאות של חיי העם האיראני, או שמא המנהיג חי בעולם של אשליות? באתר האיראני "איראן אינטרנשיונל" ניתחו את נאומו של חימניאי. האשמות נגד אמריקה - ללא בסיס היסטוריחמינאי טען בנאומו שהאויבים רוצים שאיראן "תקשיב לפקודות אמריקאיות" ושאלה שרואים את שורש העוינות בסיסמאות אנטי-אמריקאיות הם "אובססיביים". אך ההיסטוריה מעידה על דבר אחר לחלוטין - העוינות כלפי ארצות הברית התחילה עם כיבוש השגרירות האמריקאית והסיסמה "מוות לאמריקה", לא דרך העם האיראני. הניסיון הגלובלי סותר את טענותיו של חמינאי. מדינות כמו גרמניה, יפן, טורקיה ודרום קוריאה מקיימות קשרים פוליטיים וכלכליים נרחבים עם ארצות הברית, תוך שמירה על זהותן ועצמאותן. תיאוריות קונספירציה במקום מציאותבאחד מהרגעים המעידים ביותר על ניתוקו מהמציאות, טען עלי חמינאי שהאויבים "קיימו פגישה באירופה יום אחד לאחר שהתקפה החלה וקבעו את המלך הבא של איראן". טענה זו חסרת כל בסיס ראייתי והיא דוגמה ברורה לתיאוריית קונספירציה. טענת הנגד לחמינאי היא שהאופוזיציה האיראנית מגוונת ומורכבת, ואף כוח זר לא יכול לקבוע את המערכת הפוליטית העתידית עבור העם. שורש המשבר הטמון במציאות טמון בחוסר היעילות ובשחיתות המבנית של הרפובליקה האסלאמית, לא בפגישות דמיוניות באירופה. אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>> המציאות מול הטענות על אחדותאחת הטענות המרכזיות של חמינאי הייתה שהעם עומד מאוחד מאחורי המערכת. אבל המציאות אומרת משהו אחר לחלוטין. המחאות של 2017, נובמבר 2019 ומרד 1401, אחוז ההצבעה של פחות מ-40 אחוז בבחירות האחרונות, גל ההגירה הגדול ושביתות נרחבות - כולם מצביעים על אי-שביעות רצון עמוקה. החברה האיראנית אמנם מאוחדת, אבל לא בתמיכה במערכת אלא בהתנגדות לסטטוס קוו הקיים. כל הנתונים מצביעים על פער עצום בין הטענות הרשמיות לבין המציאות שחיים בה האזרחים. תימן כמודל - דרך לאסוןבאחת מהטענות המדאיגות ביותר, אמר חמינאי שאיראן צריכה ללכת בעקבות תימן. אך תימן היא המדינה הערבית הענייה ביותר, ומלחמת האזרחים שלה גרמה לאחד מהטרגדיות ההומניטריות הגדולות של המאה ה-21. לעקוב אחר הדוגמה של תימן פירושו לקבל עוני והרס, לא דרך לפיתוח איראן. התוצאות האמיתיות של המדיניותחמינאי טען שהעם הכה "אגרוף חזק" בפה של האויב על ידי עמידה איתנה. אך המציאות מראה שתוצאת המדיניות הזו הייתה עוד סנקציות ולחץ כלכלי חמור יותר על העם האיראני. המשא ומתן - טאבו שנשבר בעברחמינאי הגדיר את המשא ומתן הישיר עם ארצות הברית כ"בלתי ניתן לפתרון". אבל הניסיון של הרפובליקה האסלאמית סותר את הטענה הזו. מרכישת נשק ועד להסכם הגרעין, בכל פעם שהישרדות המשטר הייתה בסכנה, הטאבו על המשא ומתן נשבר. גם היום הממשלה מנהלת משא ומתן עקיף עם ארצות הברית על חילופי שבויים או שחרור נכסים. המסקנה: אויב העםמתנגדי המשטר באיראן אומרים כי הקו האדום האמיתי אינו עקרון המשא ומתן, אלא ההשלכות הפוליטיות והחברתיות שלו. אם יקום יחס רגיל עם ארצות הברית, ההצדקה לדיכוי פנימי ועוינות זרה תיקרס. ההתנגדות למשא ומתן והמשך העוינות נובעת לא מאינטרסים לאומיים, אלא מההיגיון של הישרדות המשטר. האיבה נותנת למשטר זהות, מצדיקה דיכוי פנימי, וגורמת לכל קול חלופי להיראות כאיום קיומי. כל עוד מבנה הכוח הזה נשאר במקום, הסיכוי לשיפור תנאי החיים של העם יהיה רחוק מאוד. חמינאי אינו קולו של העם, אלא מכשול בפני עתידו.
התרעות פיקוד העורף