זמני כניסת יציאת שבת והדלקת נרות - פרשת חֻקַּת | 18.06.21

הסיבה היא שאת המצוות עלינו לקיימן כגזירת המלך, על כל פרטיהן ודקדוקיהן והמלך לא מחויב להסביר לנתיניו את הטעם של כל סעיף בספר החוקים. אך חז"ל כן התאמצו לתת טעם אנושי לכל מצווה (למשל בספר "החינוך"), על מנת לקרב את המצוות האלוקיות אל השכל האנושי, כדי לחבב אותן גם בליבנו ובשכלנו המוגבל, ובכך לשתף את הרגש האישי בקיום המצוות. אך טעמי המצוות אינן הסיבות לקיומן של המצוות, אלא תוספת טעם בלבד ואם איננו מבינים סיבת מצווה מסוימת, אין אנו נפטרים מקיומה.

מדגישים חז"ל יסוד זה באומרם: "מפני מה לא נתגלו טעמי המצוות בתורה? שהרי שתי מצוות כן נתגלו טעמן, ונכשל בהם חכם העולם שלמה המלך" (שלמה המלך חשב להתחכם שכן ירבה לו נשים והוא ייזהר לא להיכשל חלילה ולסור מדרך ה', והוא נכשל ונשותיו משכוהו לעבודה זרה).

לו פורשו בתורה כל טעמי המצוות, היינו טועים לחשוב שקיום המצוות תלוי בהבנתנו את טעמן וכל אדם, בהתאם לעומק הבנתו, יבין ויפרש את המצוות כרצונו ואם לא יבין או שיחלוק על טעם מטעמי מצווה מסוימת, הוא עלול לבחור שלא לקיימה.

לכן כתוב בפתח פרשתנו כהקדמה לדיני פרה אדומה: "זאת חקת התורה". התורה כולה תהיה בעיניך כמצוות פרה אדומה "אשר ציווה ה' לאמור" - גם המצוות שנאמרות בטעם ודעת תהיינה כמו המצוות שאת טעמיהן איננו יודעים ובכל זאת מקיימים אותן באשר הן מצוות המלך.

תימוכין לרעיון זה, שגילוי טעמי המצוות טומן בחובו ניסיון קשה לאדם ובמקרה וטעמה של מצווה אינו תואם את מצבו או השקפתו של אדם, קיים החשש שהוא פשוט יסיר מעליו את עולה של מצווה זו, מוצאים אנו אצל אלישע בן אבויה, רבו של רבי מאיר שהיה תנא ידוע וסופו שיצא לתרבות רעה והפך לאפיקורס (ומאז הוזכר רק בתואר "אחר"). זאת בעקבות מעשה שראה אדם שקיים מצוות שילוח הקן והכישו נחש ומת. ואז שאל היכן ההבטחה למקיים מצווה זו של "למען ייטב לך והארכת ימים"?

בעקבות תמיהה זו יצא לתרבות רעה, ואילו לא היה מפורש בתורה שכר מצווה זו, כנראה שלא היה מוצא סיבה להתפקר. ואגב, בהמשך אותו מאמר מבארים חז"ל שאריכות הימים שנאמרה כשכר מצווה זו היא בעולם האמת הנצחי, אבל יש מקום לטעויות חמורות.

את המצוות יש לקיים מתוך אמונה ושעבוד למלך.