זמני כניסת יציאת שבת והדלקת נרות - פרשת וַיֵּשֶׁב | 11.12.20

המשא ומתן נמשך בעוד דינה שבויה בידיהם. בני יעקב הבינו כי בדיפלומטיה נכשלו, אז הם מציעים לאנשי שכם שימולו את כל הזכרים, כי רק כך יוכלו להתאחד לעם אחד. עם ערלים הדבר בלתי אפשרי.

שכם משכנע את עמו להסכים לתנאי המוזר בפיתויים כלכליים. "מקניהם וכל בהמתם הלוא לנו הם... נאותה להם וישבו אתנו". כלומר ניתן להם להתפתח כלכלית ובעתיד נמצא את הסעיף בחוק דרכו נוכל להחרים את רכושם לטובתנו.

ביום השלישי, לאחר שאנשי שכם מלו את עצמם ובהיותם כואבים, פשטו שמעון ולוי על העיר והרגו כל זכר. נזף בהם יעקב: "עכרתם אותי להבאישיני ביושב הארץ". התדמית המוסרית של בית יעקב נפגמה. ועל טענה זו עונים שמעון ולוי: "הכזונה יעשה את אחותנו?"

על טענה זו יעקב אינו מגיב. האם ניתן להבין משתיקתו שהוא הסכים למעשיהם?

לא ולא. ומסביר המדרש רבה שיעקב אומר שעכשיו שכנינו, הכנעני והפריזי, יבואו לנקום. כעת גם יעקב מצטרף לשומרים ולחיילי ביתו. זו עת מלחמה ואין זה הזמן לוויכוח פנימי. אבל בבוא היום, כשהוא נפרד מבניו בטרם מותו, הוא מטיף לשני האחים: "שמעון ולוי אחים... באפם הרגו איש... ארור אפם. אחלקם ביעקב".

זו השקפת יעקב. מסבירים המפרשים כי אם היו הורגים את חמור ואביו שכם, זה היה צודק. אך לשחוט עיר שלמה, אבות וילדיהם, זהו פשע. לא רצה יעקב להותיר מורשת של רצח, שבו מוציאים להורג גם חפים מפשע.

אמנם לרמב"ם בהלכות מלכים דעה אחרת, ועל כך בפעם אחרת.