זמני כניסת יציאת שבת והדלקת נרות - פָּרָשַׁת מִּשְׁפָּטִים | 28.01.22

פתח בסיפור מעשה. מעשה בצורף זהב מוכשר וחרוץ. עמל, הכה בפטיש, עיצב וגילף. מאשמורת הבוקר עד אישון לילה. פעם הביט אל ידיו ואמר "השבח לאצבעותיי, כמה נאים מעשיכן המביאים לי רווח כה נאה".

ענה חברו העשיר "על מה תתפאר בידיך? הלא בלילה אתה ישן, וידיך שובתות. בעת התפילה אינך עובד ואצבעותיך לא מביאות לך כל רווח. כך בשבתות ובימים טובים. אני, מלאכתי מניבה רווחים ללא עמל גם כאשר אני ישן. גם בשבתות, גם בעת תפילה כספי תופח".

תמה הצורף "מהי מלאכתך?".

ענה חברו "מלווה בריבית אני וכספי מניב רווחים בכל עת, גם ביום כפור כשאני מתודה "על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובמרבית, גם אז מוסיפות מעותיי להרבות לי נשך וריבית!".

והנה אמרו חז"ל (מסכת שבת פ"ט) שלעתיד לבוא יצחק אבינו מלמד סניגוריה על ישראל מול הקב"ה באומרו: ריבונו של עולם, הן בלילות לא חטאו בניך ובעת אכילתם ושתייתם לא חטאו ובעת תפילתם לא חטאו. ויתר הזמן אם אתה מוחל, מוטב, ואם לאו אשא אני את עונשם. ובזכות דברי יצחק אנו נפטרים מהעונש ונגאלים לחיי עולם.

כל זה נכון לגבי כולם מלבד המלווים בריבית. הם הרי גם בעת שנתם, גם בעת תפילתם וגם בעת אכילתם צברו ריבית ותפח ממונם. אם כן, חטאו בכל שעות היממה! איך יינצלו מן הדין? נמצא שהברכה שמצאו כביכול בעסקם שהוא מניב פירות כל העת, היא עצמה תהיה להם לרועץ.

על כן אמרו: "מלווי בריבית יותר ממה שמרוויחים - מפסידים! וזאת מלבד העובדה שלבסוף נכסיהם מתמוטטים ומפסידים את שני העולמות.

בחברה האנושית קיימים עשירים ועניים. התורה לא באה למחוק את קיומם של אלו, אולם באמצעות מערכת המצוות הופך הפער בין עשיר לעני לנסבל יותר. התורה שומרת שהעשיר לא יהפוך לעריץ ולמכביד עולו על הנצרכים. ואילו על העני היא שומרת שלא יידרס מתחת למגפי העשירים פן ינצלוהו עד תום.

כוחו של העשיר הוא כספו. כוחו של העני הוא עמל ידיו. ללא העמל של פועלים לא יוכל בעל המפעל להרבות את כספו. באיסור נטילת ריבית מבין האדם כי הממון אומנם שלו, אך אינו ברשותו לעשות ככל רצונו. רק שיתוף כספו עם עמל העמלים הותר. הניצול אסור ואיסור ריבית הוא המצפן.