זמני כניסת יציאת שבת והדלקת נרות - פרשת חול המועד סוכות | 24.09.21

שלח הרב לקרוא לשני הנתבעים, הבעל הפזרן לצדקה והאח העשיר המפקיר את אחיו העני.

שאל את הראשון: "מדוע מבזבז אתה את כל הונך לצדקה?".

ענה: "הן לא ידע האדם את עתו ויש לו לחשוש שמא ימות למחר. וכשאדם נפטר מן העולם אין מלוים אותו אלי קבר, לא כסף ולא זהב אלא מצוות ומעשים טובים . לפיכך מפזר אני לצדקה הון רב שיתקיים בי 'צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'".

שאל הרב את הנתבע השני (האח העשיר): "מדוע מעלים אתה עיניך מאחיך האביון ועובר על פסוק מפורש 'ומבשרך אל תתעלם'?".

ענה: "הן לא ידע האדם את עתו. ויתכן שיקצבו לי שנים רבות ובשנות הזקנה אהיה בכוחות חלשים, מי יפרנסני אם לא הוני אשר חסכתי בזעת אפי? הוא יכלכלני בעת שיבתי".

שמע הגאון ופסק את פסקו: "אני מברך את שניכם שכל אחד מכם ישמור ה' ממה שהוא פוחד מפניו. הראשון פוחד שמא ימות מחר בקיצור ימים ולפיכך מבזבז את כל הונו לצדקה, יעזרהו ה' ויזכה לזקנה מופלגת, והשני פוחד שמא יאריך ימים ויזדקק לחסכונותיו ולכן מתקמצן, נברך שיצילהו ה' מכך...".

וסיים החת"ם סופר את המעשה באומרו שעל כך אומר הכתוב: "וירא ה' וינאץ מכעס בניו" ...שהיו מכעיסים לפניו. "ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם". נראה מה תפעל עליהם זכירת האחרית ויום המיתה. ומה ראיתי? "כי דור תהפוכות המה". במקום שזכרון יום המיתה יפעל לתוספת מצוות ומעשים טובים אומרים הם "הרוג בקר ושחוט צאן, אכול בשר ושתות יין, אכול ושתו כי מחר נמות" (ישעיהו כ"ב, י"ג).

ועוד בעניין "דור תהפוכות". הרבי מפשיסחא בטרם היה לאדמו"ר עסק במסחר. ליל שבת אחד נקלע לאכסניה והיין נגמר. צריכים היו להעלות יין מהמרתף. קרא בעל האכסניה היהודי למשרת הנוכרי שיעזור לו. כעבור רגע קט עלו. בעל הבית נושא את המנורה להאיר את הדרך והמשרת נושא את חבית היין. אמר הרבי. זהו "דור תהפוכות". אילו היה הגוי נושא את הפנס והיהודי את היין הכל היה כשר. משהחליפו את תפקידיהם חילל היהודי שבת והיין נאסר לשתייה (הפך ליין נסך האסור בשתייה).