זמני כניסת יציאת שבת והדלקת נרות - פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן | 12.08.22

מותר לעשות סייג למצווה כדי לשומרה, אך אסור להוסיף מצווה חדשה.

ידועה ההתנגדות ההיסטורית של גדולי ישראל ובראשם החת"ם סופר לתנועה הרפורמית מאז הקמתה לפני 200 שנה. התנגדות נחרצת זו נעוצה לא רק בחשש להתבוללות וביטול מצוות, אלא גם אילו מחולליה של תנועה זו היו מחליטים להוסיף ולהרבות מצוות מעבר לאלו שהתורה מחייבת אותנו, גם אז ההתנגדות אליה לא הייתה רופסת יותר, שכן כל שליחת יד מגושמת וחדורת תובנה אנושית בקודש הקודשים האלוקי היא עצמה כבר נגועה בזיוף. היום תוסיף, מחר תגרע, והנצח יהפוך לזמני, האלוקי לאנושי, והאנושי תונמך קומתו עוד יותר.

מהלך זה, שבו האדם מוסיף או גורע מהמצווה עליו ודרכו נדחית על ידי ה', אירע אצל שאול המלך. וכה מבואר במשנתו של הרב שמשון רפאל הירש: "נטיית לבו ודעתו האישית של שאול הן אלו שהשפיעו על התייחסותו לציווי האלוקי שניתן לו ללחום בעם העמלקי ולהכריתו. במקום לקיים במדויק את המצווה כפי שנצטווה על ידי ה', הוא הרשה לעצמו לקיים את המצווה לפי הבנתו, להוסיף בה ולגרוע ממנה. מחד הוא נמנע מלקיים באגג מלך עמלק וכן בחלק מהשלל את המשפט האלוקי, ומאידך, הוא הקדיש לקורבן לה' את מיטב השלל ודימה בלבו שעשה טוב יותר ממה שנצטווה. היה עליו להבין ולהפנים שאין בעולמינו מושג "יותר טוב מציווי ה'" (ספר בעקבות פירוש הרש"ר הירש).

באותה שעה בא אליו שמואל הנביא (שמואל א' ט"ו, כ"ג) ומודיעו שהוא נושל מהמלוכה: "יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך".