זמני כניסת יציאת שבת והדלקת נרות - פרשת עקב | 08.08.20

משה חשש שדווקא ההלם מההבדל התהומי בין המדבר הצחיח בה "בילו" 40 שנה בין חולות נודדים נעדרי צמחיה לבין הארץ הנושבת המניבה בר ופירות, עלול לגרום להתמכרות לאלילי הטבע להם היו משועבדים תושבי הארץ שכעת גורשו מפניה וגדולה הייתה הסכנה שמא יאמצו בני ישראל לעצמם את פולחני הטבע ששקקו בכנען של טרם כיבושה. פולחן הנקי מכל מוסר שיגבר חלילה על המוסר העברי אשר עמל משה להנחילם במשך 40 שנים במדבר.

אך משה לא רצה שנשתעבד למנעמי הארץ אלא שנהנה מכל מה שהיא מעניקה לנו לקיומנו. לכן ההדגשה על שבעת המינים שנשתבחה בהם ארצנו. אך היכן שאר הפירות? וכן בתיאור של הרריה מודגש רק הברזל והנחושת ולא הזכיר כלל את קיומם של הכסף והזהב בעולם, למה?

מסביר האברבנאל (דון/רבי יצחק אברבנאל, 1508-1437, מחשובי פרשני התנ"ך וממנהיגי יהדות ספרד ופוטוגל בתקופת גירוש ספרד) בפירושו לתורה: "וידוע שבארץ ישראל יש גם כן פירות אחרים כגון תפוחים ושאר פירות אבל לא זכר משה רבנו כי אם הדברים המועילים למזון האדם שהוא הלחם והיין והענבים והתאנים שבהם ראוי לאדם שיסתפק לשמירת בריאותו וכן השמן והדבש שהם צריכים מאד להנהגת הבריאות ולא לשאר הפירות".

ליהנות מן האוכל? בהחלט. אבל אין המטרה אכילה לשם אכילה המביאה לידי זלילה גסה אשר מדורים בעתונות ובמדיות השונות מקדישים לה זמן ומחשבה כה רבים עד כדי התמכרות כמעט בהמית. זלילה לשמה הינה סימן לריק רוחני והתרוקנות החברה מתוכניה הנעלים.

כמו כן הברזל והנחושת הם צורך קיומי לאנושות. אנו זקוקים להם למען ההתפתחות ורווחת האדם. יצירת כלי עבודה וכלי בית ועל כן מזכיר אותם משה אולם הכסף והזהב ,מסביר הרמב"ן, הינם מותרות. אלו משרתים את גאוות האדם ולא את קיומו. הם תורמים לפער חברתי. הם מצמיחים את ההתנשאות מחד ואת הקנאה מאידך. אלו מדרבנים את האדם בריצתו אחר ההישגיות החומרית תוך הקרבת האישיות הרוחנית הפנימית.

לכן משה לא מדגיש את אלו אך מדגיש שזאת ארץ ש "לא תחסר כל בה". גם אם תקלע הארץ לפעמים למצוקות כאלה או אחרות, עדיין יש בה שמחה בסיסית. בראשית המדינה החזון שלט ודחק הצידה את המחסור החומרי .

אי"ה גם הקורונה תחלוף. החזון שוב ישלוט, נהיה קצת פחות חומריים, יותר בריאים ורוחניים פה בארץ חמדת אבות.