אסרף רק בת 27, יכולה להיכנס לכל רשימה של המוצלחים, הנכונים, החרוצים, הבולטים והמצטיינים עד גיל 30. נדיר לראות אדם כל כך צעיר עם תשוקה כה עזה לנושאים מבוגרים ומתישים כמו פוליטיקה ישראלית. איזו עוד צעירה בגילה נסערת מוועדת חוץ או כלכלה, או מפגישה עם יועצים של שרים, או משיחות עם חברי כנסת אלמונים. היא מרותקת לנושא, חיה אותו.
אסרף היא העמית סגל של חדשות 13. היא באה מבית ציוני-דתי, ומחזיקה בעמדות ימניות מתונות, לא בהכרח ביביסטיות. לאחרונה נראה שהיא הופכת להיות הכוכבת הגדולה של הערוץ. הופעותיה חדות, קולחות, ענייניות.
כשברקוביץ' החל להגיש איתה, היה נדמה שהיא שם כדי לסדר את התוכנית ולאפשר לו פשוט להיות הוא, שהכל יהיה סביבו ורק שלא תפריע לו להתפרע, שלא תעצור אותו מלהשתולל. היא הייתה אמורה להיות הסטרייט וומן של הקרייזי מן בזוגיות הטלוויזיונית החדשה. עם הזמן מתברר שהיא טובה מדי בשביל זה.
היא שולטת בחומר, בקיאה בנתונים ובתהליכים, מקפידה על פרטים. מראיינת שלא מוותרת ומנווטת את התוכנית ביד רמה. אבל היא גם טיפוס בפני עצמה. יש לה איכויות של כוכבת, סטאר קווליטי. הנטייה שלה לחייך ואפילו לצחוק היא נדירה בספירה האקטואלית הטלוויזיונית המוכרת, שבה רוב הדמויות הן בדרך כלל של גברים פוצים, רציניים, מתנשאים, עם ביטחון עצמי מופרז ומלאי חשיבות עצמית.
לא פעם מתלוננים נגדה שהיא אלרמיסטית. כלומר, מעודדת מלחמה וזורעת בהלה. מתעלמת מביקורת על הצבא של קולות אנטי-מלחמתיים, או כאלה שמבקשים להשמיע ולהראות את מה שקורה בעזה. ועדיין, היא הזמינה לא פעם לאולפן את העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס שמשמיעה את הקולות הללו, וניהלה איתה ויכוח.
אפשר לשער שאסרף לא חושבת שלתת מקום לסבל של תושבי עזה הוא תפקיד התקשורת בזמן מלחמה. חוסר הרצון שלה לדבר על המתרחש שם הוא סנטימנט שמשותף לרוב אזרחי המדינה. כך שעצם העלאת הקול הזה בתוכנית, הוא כבר עשיית מעשה שלא קיים באולפנים אחרים. היא יכולה להיות ליברלית וגם שמרנית. בקיצור, עיתונאית.
התרעות פיקוד העורף