המכון ציין גם שבעקבות שבעה באוקטובר חל שינוי בתפיסה האסטרטגית של ישראל, ומעבר ממדיניות הכלה למדיניות פרואקטיבית-מניעתית - סיכול איומים בשלב מוקדם במטרה למנוע התעצמות של האויב והסלמה של המצב הביטחוני. מדיניות זו מבוקרת באופן תדיר גם על ידי ממשלות האזור וגם על ידי גורמים בין לאומיים והתקשורת הזרה, ומתוארת על ידם כתוקפנות והתנהלות חסרת רסן מצד ישראל, התנהגות של הגמון שתוקף את האויב בכל מקום ובכל זמן.
האסטרטגיה שישראל אימצה בשנתיים האחרונות היא אסטרטגיה ממוקדת ומחושבת. היא אינה התקפית אלא הגנתית, היא לא נובעת מתוך רצון להתעצמות ושליטה באזור אלא מצורכי ביטחון לאומי. ישראל פועלת באופן מוגבל ובמטרה לצמצם נזקים ולא לפגוע בבלתי מעורבים, אך בו זמנית היא לא מבליגה יותר על איומים, גם כשמדובר באיום פוטנציאלי. המטרה היא לסכל את האיום לפני שיתממש, ולא לחכות ולפעול רק בדיעבד - ובמחיר הרבה יותר גבוה. המטרה היא לסכל יכולות אויב פוטנציאליות לפני שהאויב מממש את כוונותיו (שקשה מאוד לחזותן). במקביל, ישראל מקדמת ערוצים דיפלומטים ישירים או עקיפים ונכונה להגיע להסכמים - כל עוד אלו יענו על צורכי הביטחון הישראלים והיציבות האזורית.
האסטרטגיה, בניגוד לעבר, היא לא לאפשר לחיזבאללה להשתקם ולבנות את יכולותיו מחדש, אלא לשמר את ההישגים של המלחמה ולשמור את חיזבאללה חלש. ישראל פועלת גם נגד תשתיות אזרחיות מכיוון שאלו משמשות כסות לפעילות הצבאית של חיזבאללה.
האסטרטגיה שאיראן מקדמת נגד ישראל כבר שנים היא תקיפה משולבת מכל החזיתות נגד ישראל, לכן ישראל פועלת בכל החזיתות נגד הפרוקסים של איראן. ישראל מתמודדת עם אויב נחוש שלא מסתיר את כוונותיו להשמדת ישראל ולא בוחל באמצעים בעוד ישראל נדרשת לאיפוק. חזרה למדיניות הכלה תהיה טעות, ישראל חייבת להמשיך לפעול בנחישות מול כל איום ולשמור על היתרון האסטרטגי מול האויב.
ישראל לא פועלת בתוקפנות, אלא להפך. המדיניות שהיא נוקטת כיום מונעת הסלמה מסוכנת. התמודדות עם איומים בשלב מוקדם מקדמת את הביטחון האזורי, מחזקת את ידם של גורמים מתונים יותר וסוללת את הדרך להסכמים ונורמליזציה באזור.
התרעות פיקוד העורף