כשפרופ' עירן הלפרין נלחם ברצועת הביטחון בדרום לבנון, אמא שלו הפגינה בתנועת ארבע אימהות כדי להוציא אותו משם. "קראתי לה בוגדת", הוא מחייך היום, "כי כשאתה מוביל חיילים לעומק השטח ומישהו מעלה בפניך סיפור קצת אחר, אתה חייב להעיף אותו מהמחשבה שלך. אנשים שהופכים לחלק מקונפליקט אלים חייבים לראות את המציאות בשחור-לבן. הם לא יכולים לסכן את חייהם בשביל סיפור מורכב".
הוא היה אז קצין צעיר בגולני בתקופה קשה ומדממת, בין אסון המסוקים לאסון השייטת, מהלוויה להלוויה, בצוות שרובו נפגע בקרב. עד שזה הגיע אליו. "הובלתי חיילים למארב ונתקלנו בלוחמי חיזבאללה", הוא מספר. "שני רימונים התפוצצו מתחת לרגליי, וצרור כדורים נורה לרוחב החזה שלי, משמאל לימין. איבדתי ריאה, וגם את התפקוד בשתי הידיים. הייתי מאושפז חודשים ארוכים בבית החולים ובמשך כמה שנים בבית לוינשטיין. זה היה אירוע מנטלי דרמטי. הייתי בחור בן 22 שלא מסוגל ללכת לשירותים, לדפדף בספר, לאכול לבד".
"למה יונית לוי לא עוצרת את בן גביר? כי היא אומרת, חשוב לי להשמיע את כל הקולות, כי התפקיד שלנו הוא להיות מדורת שבט ולא להציב נורמות של דיבור. אבל זה צריך להיות הפוך, קודם צריך להגדיר ערכים ואיפה הקווים האדומים, ורק אחר כך אפשר להשמיע או לייצר חיבור".
התרעות פיקוד העורף