כלומר, למישהו כמוני שביקור שלו בשוק מגיע בקלות ל-500 שקל, מדובר בחיסכון של 150 שקל לשבוע, 750-600 שקל בחודש, כ-7,500 שקל בשנה, מה שאומר אחלה חופשה זוגית ביוון, למשל - וזה רק בגלל שהחלטתי לנסוע עוד כמה קילומטרים ולא לקנות מתחת לבית (אני גר ברובע שבין כרם התימנים לחוף הים בתל אביב).
אז נכון שאני צריך להתנייד על האופנוע כדי להגיע לתקווה ונכון שלמצוא חניה אפילו לקטנוע על רחוב האצ"ל עלול לעיתים להיות חוויה מאתגרת, אבל כשהסל מלא ואני מתיישב לבירה ב"סאלוף" - שילוב מקסים בין מאפייה, מסעדה וחמארה, אני שוכח מהמרחק ופשוט נהנה מהחיים.
וזה קצת כיף וקצת שובר את הלב בעת ובעונה אחת. כי שוק הכרמל היה הבסיס שלי מאז שהתחלתי לקנות את האוכל שלי בעצמי, כי הכרתי בו כל דוכן וידעתי בדיוק לאיפה ללכת ומה לחפש: מחנות הגבינות בפינת רחוב פרנקל ועד לתמרים מג'הול אצל עמרני.
רק שהיום, במקום אנשים עם סלים ועגלות, מפרידים בין אלה לאלה מאות נערי "תגלית" (ברוכים הבאים אחים שלי, יהודים צעירים מרחבי העולם - רק למה להיתקע באמצע השוק?) ועשרות דוברי צרפתית שמוכנים לשלם כל סכום תמורת סחורה יפה (אני בעד, אבל רבאק - הרמתם את המחירים לשמיים). לחצו כאן לאייטם
התרעות פיקוד העורף