אמש, קרלסון עורר סערה כאשר טען אתמול כי עוקב על ידי אנשי ביטחון של נמל התעופה וכי הוא תושאל על הראיון שניהל עם האקבי. עם זאת, ברשות שדות התעופה הכחישו את טענותיו וציינו כי הוא ואנשיו "נשאלו בנימוס מספר שאלות שגרתיות, בהתאם לנהלים המקובלים החלים מעת לעת על נוסעים רבים. השיחה התקיימה בטרקלין ה־VIP, בחדר נפרד, אך ורק לצורך שמירה על פרטיותם ולהימנע מקיומה בפני נוסעים אחרים. לא אירע כל אירוע חריג, ורשות שדות התעופה דוחה בתוקף כל טענה אחרת בנושא". גם האקבי התייחס לטענותיו של קרלסון וצייץ כי אלה תשאולים שגרתיים.
השימוש הציני של קרלסון בנראטיב הנוצרי-פלסטיני נועד לשרת אג'נדה ברורה נגד ישראל. במהלך הריאיון, אברהם מגולל שורה של סיפורים קשים וטראומטיים מילדותו ביהודה ושומרון, החל מאמו שנורתה בגבה על ידי חייל צה"ל ללא סיבה, דרך שכן שנרצח בביתו על ידי מתנחל, ועד להאשמות חמורות כי ישראל מנהלת קמפיין מחושב לדחיקת רגליה של הקהילה הנוצרית העתיקה במזרח התיכון. אברהם מכנה את מדיניות ישראל "חנק איטי" שמתבצע באמצעות הקמת התנחלויות ומחסומים צבאיים.
קרלסון מצידו לא רק שמהנהן בהסכמה למשמע הדברים, אלא מנצל את הבמה כדי להשתלח בארסיות בתנועת הציונות הנוצרית באמריקה. הוא מטיח רפש בפוליטיקאים אמריקאים ובמנהיגים אוונגליסטים התומכים בישראל, ותוקף את התרומות המועברות למדינה בטענה שהן כביכול מממנות עקירה ורצח של הקהילה הנוצרית. הוא אף מגדיל לעשות כשהוא מעמיד פנים של תמים שלא מבין את ההצדקה המוסרית לקיומה של מדינת ישראל, ושואל בזלזול מי נתן לממשלת ישראל את הזכות על הארץ ולמה משלם המיסים האמריקאי צריך לממן זאת.
אי אפשר לנתק את הפרק הזה מהביקורת הציבורית ההולכת וגוברת נגד קרלסון בתקופה האחרונה. גורמים רבים כבר הצביעו על כך שהרטוריקה שלו חצתה מזמן את גבולות הביקורת הלגיטימית, והפכה למפגן עוינות קשה המלווה בטענות מבוססות להיותו גורם אנטי-ישראלי ואנטישמי של ממש. בתוכניתו, קרלסון מנסה להקדים תרופה למכה כשהוא מצהיר "אני לא אנטישמי ואף פעם לא אהיה", אך באותה נשימה ממש הוא ממשיך לתדלק את נראטיב השנאה נגד המדינה היהודית ותומכיה. הוא מתעלם לחלוטין ממורכבות המציאות הביטחונית, מהטרור הפלסטיני ומזכותה של ישראל להגן על עצמה.
התרעות פיקוד העורף