שיחה אחת עם יובל הוציאה מאיזון את האגו השברירי של ברקו | דור סגל אלבוקרק

בשיחה עם הפסיכולוג מגיע רגע חשוף. ברקו מודה שהוא מרגיש נחות, שכולם סביבו מצאו אהבה ורק הוא נשאר מאחור. התחושה הזאת להיות היחיד שלא התקדם, מכרסמת בו יותר מכל דחייה ספציפית. הוא עסוק בהשוואות: מי כבר ישן יחד, מי כבר מאוהב, מי כבר מדבר עתיד. הפסיכולוג מדייק כשהוא מצביע על כך שכל עוד הוא מודד את עצמו דרך ההצלחות של אחרים, הוא לא באמת בודק את הדפוסים שלו. וברקו נשבר. הוא בוכה, מודה שקשה לו, שיש בו כעס גם על עצמו. זה רגע אנושי מאוד, כזה שמזכיר שיש שם כאב אמיתי ולא רק התגוננות.