המשבר אינו פוסח על המערב. בארה"ב חקלאים כבר נאלצים לנטוש גידולי תירס עתירי דשנים לטובת פולי סויה – מהלך שיצמצם את היצע הדגנים העולמי וידחוף את מחירי המזון כלפי מעלה עד סוף 2026. זוהי דוגמה מובהקת לכך שמשבר הורמוז אינו אירוע אזורי, אלא משבר רב־ממדי, המטלטל את הכלכלה העולמית מקצה לקצה.
אך בתוך המשבר המתרחב טמונה הזדמנות אסטרטגית נדירה. ישראל, הנהנית מעתודות מזון ל־90 יום, חקלאות מדברית מתקדמת וטכנולוגיית השקיה מהמובילות בעולם, יכולה – וצריכה – לאמץ מהלכים ארוכי טווח שיחזקו את עמידותה: הפחתת התלות ביבוא מזון באמצעות פיתוח חקלאות טכנולוגית (Agritech) וייצור מקומי חכם; קידום "גשר יבשתי" מהמפרץ כחלופה קריטית למצר הורמוז ובאב אל־מנדב, תוך האצת פרויקט IMEC (הודו־מזה"ת־אירופה); האצת פיתוח מאגרי גז טבעי לצד מעבר לאנרגיות מתחדשות; מינוף יתרונות ישראל בתחומי הסייבר, התשתיות החכמות והלוגיסטיקה, כבסיס ליצוא פתרונות חוסן לעולם.
התרעות פיקוד העורף