מסמכים נדירים של בן גוריון נחשפים לראשונה: "חד ורלוונטי מתמיד"

המסמכים, הכוללים נאום שנשא בן-גוריון בפני סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל ב-27 בדצמבר 1956 לצד דפים מיומנו האישי, מציגים תמונה מורכבת ומפוכחת.

לצד ההישג הצבאי המרשים, בן-גוריון מבקש להזהיר דווקא מפני האשליות שעלולות להיווצר בעקבות ניצחון מהיר. כבר בפתיחת דבריו קבע בן-גוריון קביעה: "אני רוצה להגיד מה אין ללמוד מלקח סיני. אין ללמוד ממנו איך לעשות את המלחמה הבאה". במסמכים שנחשפים עולה כי בן-גוריון זיהה שורת אתגרים שלא באו לידי ביטוי במערכת סיני אך יהיו מרכזיים בעתיד: מלחמות רב-חזיתיות, פגיעה בעורף האזרחי, היעדר סיוע בינלאומי ושחיקה מהתארכות המערכה. הוא מדגיש כי הצלחת המבצע אינה משקפת בהכרח את תנאי המלחמות הבאות, ואף עלולה ליצור נקודות עיוורון.

איתן דוניץ, מנכ"ל המכון למורשת בן-גוריון, מסר: "מהמסמכים שנחשפים כאן מתגלה דמותו של בן-גוריון: חד, מפוכח ורלוונטי מתמיד. דווקא ברגע של הצלחה צבאית הוא בוחר להזהיר מפני יהירות ואשליות. המסר שלו ברור, עוצמה אמיתית נמדדת לא רק בניצחון, אלא ביכולת להיערך נכון לאתגר הבא, ולשמור על אחדות פנימית כחלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי".

פלורה פזרקר, מנהלת ארכיון בן-גוריון, מסרה: "במציאות ימינו, לאחר כשנתיים וחצי של מלחמה בה הצבא והעורף אחד הם, מהדהדים דבריו של דוד בן-גוריון ביתר שאת. אנשי החזית והעורף, עושים מאמצים כבירים לשמור על מורל חיובי אך השחיקה קשה ומחלחלת וחזיונו של בן-גוריון, לצערנו, התממש. אנו עדיין בעיצומה של תקופה מטלטלת, משמעותית ורבת השפעה, בכל התחומים ונראה כי רבים מאיתנו, כמו בן-גוריון, מנסים להיאחז באופטימיות ובתקווה שנשכיל ללמוד, לעשות חשבון נפש ולהפנים לקחים כדי ליצור מציאות אחרת."

ב-27.12.1956 נשא דוד בן-גוריון נאום קצר בפני סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל, בסיומם של יומיים לסיכום "מבצע קדש". את שורת המחץ הוא מסר כבר בפתיחת הדברים: "במשך שני ימים אלה נשמעו הרבה דברים מאלפים, בכל אופן בשבילי, מה יש ללמוד ממערכת סיני... אבל אני רוצה להגיד מה אין ללמוד מלקח סיני. אין ללמוד ממנו איך לעשות את המלחמה הבאה".

בן-גוריון העריך מאד את קציני צה"ל, אך גם היה מודע למגבלות הקשורות לתפקידם: "אנשי מקצוע שקועים יותר מדי שקועים בפרט שלהם ואינם רואים את ההיקף כולו". על כן, הסיכום שלהם מוגבל וקשה להסיק ממנו מסקנות רחבות היקף. בן-גוריון סקר את מה שייחד את מערכת סיני לעומת המלחמות הבאות הצפויות לנו. חלק גדול ממה שאמר באותו פורום, עשוי להיות רלוונטי גם לימינו והקריאה בהם מצמררת על אף שעברו 70 שנה מאז. במסמכים שנחשפים עולה תמונה מורכבת ומפוכחת.

אחת הפסקאות המצמררות ביותר במסמך מתייחסת לעורף הישראלי, ובקריאה היום קשה שלא להרגיש עד כמה הדברים רלוונטיים: “במלחמה הזאת ידוע שהעורף היה נפלא… זה לא יהיה כך במלחמה הבאה, תל אביב תופצץ, חיפה תופצץ ואנשים יהרגו… אין ביטחון כזה שהמוראל… יהיה כל כך גבוה”. בן-גוריון מזהה כאן מוקדם מאוד את מה שהפך בעשורים הבאים למציאות מוכרת, זירות לחימה שמגיעות עד מרכזי האוכלוסייה, והעורף כמרכיב מכריע במערכה.

בדבריו שב ומדגיש בן-גוריון את הצורך בראיית המציאות כפי שהיא, ללא אשליות: “אפשר להאמין ולבטוח בעתיד רק אם רואים את המציאות הקשה והמרה כמו שהיא, ולא עושים אילוזיות על חשבון המציאות”.

ביומנו באותו יום, בן-גוריון הוסיף אלמנט חשוב לא פחות, ליכוד העם: ולכן [מה שנדרש הוא] – הגברת כוח האוויר והעלאת איכות הצבא – המוסרית והמקצועית וגם ליכוד העם. הצבא צריך להיות גורם בליכוד העם. גם עכשיו הוא כוח מחנך – יוצאי הצבא מחונכים יותר ביציאתם מהצבע מאשר בכניסתם. הצבא צריך להוות גם דוגמא לעם – וקודם כל סגל הפיקוד – בחברות ובמשמעת".

המסמכים האלה, שמעולם לא פורסמו בצורתם המקורית, פותחים צוהר נדיר לחשיבתו האסטרטגית של ראש הממשלה הראשון של ישראל ומזכירים לנו כי לצד הסכנות שבהפסד, קיימות גם סכנות לא פחות משמעותיות דווקא ברגעי ניצחון.