לאורך כל הקריירה שלו נעזר נתניהו בפרוקסיז. אנשים שנוצלו על ידו ונזנחו לצד הדרך. הרשימה ארוכה יותר מהמקום שיש באינטרנט. האחרון בסדרה האינסופית הזו הוא גנץ. בני גנץ. אני לא נמנה עם שונאיו של האיש. להפך. יחד עם ביקורת שמתחתי (בשלב מוקדם מאוד של הדרך) על כישוריו, חשבתי שהוא חף מאג'נדה אישית, נקי מאופורטוניזם, שישראל באמת "לפני הכל" מבחינתו.
כשהצטרף לממשלת החילופים המפורסמת (והאסונית) של נתניהו, התגברתי על הבחילה ותמכתי. הייתה קורונה, אתם יודעים. להציל את המדינה. התברר שהוא הציל בעיקר את נתניהו. כשעשה מעשה דומה אחרי 7 באוקטובר, הלכתי להקיא בשקט בפינה (הבחילה גברה עליי) ותמכתי. מלחמת קיום, תוכנית השמדה, אתם יודעים. אני לא בטוח שהוא הציל את המדינה ב-11 באוקטובר. המדינה, להערכתי, הייתה שורדת. אני כן בטוח שהוא הציל את נתניהו.
מצופה ממנו להסיק מסקנות. והוא אכן הסיק. מסקנות הפוכות. הוא בא להציל עכשיו את נתניהו פעם שלישית. מישהו צריך להציל את גנץ מעצמו. מישהו צריך להגיד לו: בני, די. אתה מגחיך את עצמך ואתה תצרוב במצחך אות קלון שלא יימחה לעולם. זה לא יהיה הפיך, האירוע הזה. כי גנץ מקבל קולות ממחנה השינוי.
התרעות פיקוד העורף