פספוס אחד ענק
אלוני (76), שחקנית וזמרת, מהדיוות הגדולות של הזמר העברי, חתומה בקולה על נכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית, ומלבד "שיר לשלום" אפשר למנות את "קרנבל בנח"ל", "בהיאחזות הנח"ל בסיני", "הבן יקיר לי", "להיות לבד", "הבלדה על חדווה ושלומיק", "לשיר זה כמו להיות ירדן", "שיר לערב חג" ו"ברית דמים", שירים שזכו לעשרות גרסאות כיסוי ועד היום מושמעים ברדיו.
"אני מרגישה מוערכת ושלמה עם הקריירה שלי למעט פספוס אחד ענק: שלא הקלטתי מספיק שירים ושלא חתמתי חוזה עם חברת התקליטים CBS בתחילת דרכי, כשהשתחררתי מלהקת הנח"ל", היא אומרת. "הציעו לי לחתום ולא חתמתי, וזו הייתה שגיאה. הייתי אז ילדה צעירה שלא הבינה שום דבר במקצוע, ואני מצרה על השגיאה הזו עד היום, כי לא השארתי מספיק שירים מוקלטים. ב-1996 שמוליק אומני, בעלי, הפיק לי דיסק אוסף שנקרא 'המיטב', וכל השירים בו זכו לגרסאות כיסוי של זמרים אחרים. זה אומר משהו".
אף שחלמה לשרת בלהקת הנח"ל, הבינה אלוני שחלום לחוד ומציאות לחוד. "עוד לפני שהתגייסתי רשמית, הייתי נוסעת עם חברי הלהקה להופעות כאזרחית כדי ללמוד את התפקיד של שולה חן, בטרם שולה השתחררה", היא מספרת. "מעין חפיפה. נסענו אז במשאיות. זה היה מיד אחרי הניצחון הגדול והמפואר של ששת הימים. גדלתי על להקת הנח"ל כילדה והכרתי את כל השירים שלה מהרדיו, והנה פתאום אני נוסעת איתם ורואה את הלהקה עוברת מנשף ניצחון אחד לשני. זה ממש לא היה חלום, זה היה נראה לי דקדנטי מאוד. אמרתי לעצמי: 'אלוהים, זה צה"ל? זו העבודה שלי כחברה בלהקה, להופיע בנשפים כאלה?'. הייתי נערה ומאוד לא אהבתי את זה. רוטבליט כתב בגרסה הראשונה של 'שיר לשלום' את השורה 'שירו שיר לאהבה ולא לניצחונות', אז לפני שהמילה 'ניצחונות' הוחלפה ב'מלחמות', הבנתי אותו. אנשים מתו במלחמה, ומה פתאום כולם חוגגים פה על האש עם בירות? הזדהיתי מאוד עם הגישה שלו, כי ראיתי את נשפי הניצחון האלה בעיניים שלי".
דני לא הפסיק לכתוב
"לא על זה חלמתי"
במסגרת הלהקה ביצעה אלוני את השירים "הנסיכה", "תחת עץ האקליפטוס" ו"חייו ומותו של מר גוסקין". בשלב מסוים פרשה אלוני עוד לפני שנשלמו הקלטות האלבום והשתתפה רק במעט מהופעותיה של הלהקה. "אני לא יודעת להסביר למה פרשתי", היא מודה. "ההופעות לא הצליחו, הקהל לא בא, והמפגש הזה עם קהל מועט היה עבורי מפח נפש. הרגשתי שלא בשביל זה ויתרתי על קריירה מוצלחת. לא זה היה מה שחלמתי עליו".
"חושים טבעיים"
אומני, שבשנותיו האחרונות התמודד עם מצבים בריאותיים מורכבים, נפטר בשנת 2022 בגיל 87. "אני מתגעגעת אליו בטירוף", אומרת אלוני. "יש לי בבית תמונה ענקית שלו ממש ליד הטלוויזיה, ובגלל שאני צופה בה הרבה, הוא נמצא בפריים שלי כל היום. מאז שהוא נפטר, אני מדליקה מדי יום נר זיכרון אחד לזכרו ונר נוסף לזכרה של אמא שלי. כך נדרתי שאעשה עד סוף חיי".
אדיר אמר: "התפקיד שלך"
בסוף שנות ה-90 נסעה אלוני לסיבוב הופעות בגרמניה. היא שבה ארצה ב-2002, וזמן קצר אחרי כן החלה לקיים מופע רחוב מצליח בימי שלישי ושישי בכיכר מגן דוד שברחוב נחלת בנימין בתל אביב במסגרת יריד האומנים. בספטמבר 2021 נכרתה רגלה הימנית של אלוני בעקבות זיהום חמור. במרץ 2022 שוחררה מבית החולים ועברה לגור בדירה שהוענקה לה על ידי חברת משען בדיור מוגן ברמת אפעל. בעקבות התניידותה על כיסא גלגלים ומצבה הבריאותי, הפסיקה להופיע במדרחוב, אף שהיא מצהירה כי הייתה שמחה לחזור. "מאז שהורידו לי את הרגל, אני לא יכולה לבוא לשם יותר", היא מתארת. "הכל הייתי עושה שם לבד. הייתי יכולה לקום, ללכת, לזוז ולעשות, ועכשיו אני לא יכולה. אני מתגעגעת לימי שלישי ושישי האלה. עשיתי את זה 21 שנה ומאוד אהבתי את זה. יכולתי להופיע יום אחד בהיכל התרבות ויום אחרי זה אני במדרחוב. זה נתן לי רוטינה ומפגש עם קהל, והמקום הזה נהיה מוסד".
"זה מופע מאוד מיוחד, שבמסגרתו כל אחת תשיר את השירים האלמותיים שלה מימי הלהקות הצבאיות, וזו זריקת נוסטלגיה ללב ולנשמה", היא מספרת. "לאורך השנים יוצא לכולנו להיפגש פה ושם באירועים, והנה, המפיקה עינת בסר איחדה את כולנו על במה אחת. כולנו כבר עברנו את גיל 70, וכולנו עדיין מופיעות, נראות טוב, נשמעות במיטבנו ויפות, בלי עין הרע".
התרעות פיקוד העורף