קלפר מציין כי נתניהו פתח את הנאום באנרגיה נמוכה יחסית, אך ככל שהנאום התקדם ההגשה שלו נעשתה נמרצת יותר. לדבריו, בהשוואה לנאומים קודמים, נתניהו השתמש הפעם בפחות מחוות ידיים ונשען יותר על גיוון בקול כדי להדגיש את המסרים.
דווקא על הרקע הזה, אומר קלפר, בלטה מחווה שחזרה חמש פעמים לאורך הנאום: רצף של שלוש טפיחות על החזה כאשר נתניהו דיבר על "אנחנו", "ישראל" ו"המדינה שלנו". לדבריו, מדובר במחווה מודגשת שמחברת באופן חזותי בין הדובר לבין הציבור והמדינה שעליהם הוא מדבר. "ה'אנחנו' לא נשאר רק במילים, אלא מקבל גם ביטוי גופני בולט", הוא מסביר.
דפוס נוסף שקלפר מזהה הוא האופן שבו נתניהו חילק את המסרים במרחב. לדבריו, כאשר הציג את הישגיה של ישראל או פנה לתומכיה, נטה נתניהו לפנות לשמאלו – כלומר לימין המסך. מנגד, כאשר דיבר על מחבלים ועל מעשיהם, הוא פנה לימינו, לשמאל המסך, ולעיתים עשה זאת בהפניה חדה של כמעט 90 מעלות.
לדברי קלפר, כך נוצרה במהלך הנאום מעין "טבלה בלתי נראית": צד אחד המזוהה עם ישראל ותומכיה, וצד אחר המזוהה עם אויביה. עם זאת, הוא מדגיש כי אי אפשר לקבוע על סמך התנועה בלבד אם מדובר בחלוקה מתוכננת מראש. לדבריו, מבחינת ההגשה, התנועה מעניקה ביטוי חזותי להבחנה שנתניהו יוצר במילים בין "אנחנו" ל"הם". קלפר מתייחס גם לשני האביזרים ששילב נתניהו במהלך הנאום – ביפר ומכשיר סטארלינק. לדבריו, הצגת הביפר השתלבה ברצף הדיבור בצורה טבעית וחלקה יותר מהצגת הסטארלינק.
עם זאת, הוא מציין כי עצם השימוש באביזרים אינו חידוש אצל נתניהו, אלא כלי מוכר בארגז הכלים שלו כנואם, כפי שנראה בעבר גם עם איור הפצצה. לדבריו, בשני המקרים נתניהו עובר מהסבר מילולי להצגה מוחשית: במקום רק לדבר על הנושא, הוא מציב מול הקהל חפץ שמייצג אותו. באותו רגע, מסביר קלפר, האביזר הופך לחלק מרכזי מההצגה – לצד המילים, הקול ושפת הגוף.
התרעות פיקוד העורף