מאחורי האסטרטגיה עומדת ההנחה שחלק ממצביעי הימין התרחקו מהליכוד מאז 7 באוקטובר, וביתר שאת בעקבות המחלוקת סביב גיוס החרדים וחלוקת הנטל. חלקם עברו למפלגות אחרות, אחרים עדיין יושבים על הגדר. בליכוד מעריכים כי דווקא החשש מהקמת ממשלה הנשענת על מפלגות ערביות עשוי להיות הנושא שיגרום לחלק מהם "לסתום את האף" ולחזור ברגע האמת למחנה.
הקמפיין צפוי להציג בפני אותם מצביעים בחירה בינארית: גם מי שמסתייג מנתניהו, מבן גביר או מסמוטריץ', יתבקש לשאול את עצמו מהי החלופה – והאם הוא מוכן לראות ממשלה שתלויה ברע"ם או במפלגות ערביות אחרות.
זו, לפי ההערכה, צפויה להיות אחת מאבני היסוד של קמפיין נתניהו: פחות דיון במחלוקות הפנימיות שפיצלו את הימין בשנים האחרונות, ויותר ניסיון לרכז את השיח סביב השאלה מי ירכיב את הממשלה הבאה ובתמיכת מי.
המוקש של הנדל וזליכה
לפי הסקרים שבידי הליכוד, רוב התמיכה שמקבלים כיום יועז הנדל וירון זליכה מגיעה ממצביעי ימין ולא ממחנה האופוזיציה. מספר המנדטים אינו גדול, אך מבחינת הליכוד גם כמה אחוזים בודדים עלולים להיות משמעותיים אם הם ייגרעו מהמחנה ברגע ההכרעה. מכאן גם הזהירות: תקיפה אישית של מפלגה קטנה עשויה לבסס אותה, להעניק לה תשומת לב ולהפוך אותה לכתובת עבור מצביעי ימין שמחפשים אלטרנטיבה.
במקום זאת, ייתכן שנתניהו יסתפק במסר כללי נגד הצבעה למפלגות שעלולות שלא לעבור את אחוז החסימה, בלי לנקוב בהנדל ובזליכה בשמם. אין בכך, לפי ההערכה, סימן לכך שנתניהו בונה עליהם כשותפים עתידיים לקואליציה. להפך: בליכוד אין עניין מיוחד בכך שיעברו את אחוז החסימה. השאלה היא כיצד לפעול נגדם מבלי לחזק אותם בדרך.
קודם להחזיר את המנדטים
המסר הפשוט הרבה יותר מבחינת נתניהו הוא אחר: אפשר לכעוס על הממשלה, על החרדים ועל השותפים – אבל ביום הבחירות, לטענת הליכוד, הבחירה תהיה בין ממשלת ימין לבין ממשלה שלא תוכל לקום בלי המפלגות הערביות.
התרעות פיקוד העורף