35 שנה למותו של "הפיקאסו של הג'אז": 7 אלבומים שחייבים להכיר

לא הרבה מוזיקאים הצליחו להגדיר מחדש את גבולות היצירה של עצמם וכתוצאה מכך, שינו את המוזיקה כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. מיילס דייוויס הוא אחד מהם. דייוויס (1926-1991), החל את דרכו כחצוצרן צעיר לצד אבות הביבופ, צ'ארלי פארקר ודיזי גילספי, בלט מהרגע הראשון דווקא בזכות מה שלא ניגן: מול הסולואים המסחררים והצפופים של חבריו, דייוויס זיקק סגנון מינימליסטי, לירי, מתוחכם ומרחף. עם צליל "לחישה" שהיה מזוהה איתו כל כך, ממש כמו העמעם (Mute) שהפך לסמלו המסחרי. לא במקרה, דיוק אלינגטון אמר שהוא: "הפיקאסו של הג'אז". הדרך המוזיקלית של מיילס הייתה מסע דינמי ובלתי פוסק של חיפוש עצמי, חידוש עצמי ופריצת גבולות. הוא לא רק שרד שינויים בז'אנרים המוזיקליים בעולם, הוא הצליח להמציא את עצמו מחדש ולעמוד בחוד החנית של גלים מוזיקליים שונים. מהביבופ, דרך ה"קול ג'אז", ה"הארד בופ", הזרם השלישי (החיבור בין ג'אז למוזיקה קלאסית) והג'אז המודאלי, ועד לפיוז'ן החשמלי. הוא היה לא רק גאון מוזיקלי, הייתה לו גם יכולת הפנומנלית לזהות מגמות בהתהוות ולצרף אליו את הצעירים שמובילים אותן. לאורך כל הקריירה הוא הקפיד להקיף את עצמו בנגנים צעירים ממנו בדור, שהפכו תחת ידו לענקי תרבות בזכות עצמם.