בהמשך הטקס הובא סיפורו של ישראל צאנה מאופקים, שיצא להילחם במחבלים בבוקר יום הולדתו ה-30. שעות קודם לכן עוד חגג עם חברתו שחף ועם אחותו אביבה. בבוקר יצא לטייל עם הכלב, וכשהחלו האזעקות חזר הביתה, לקח את אקדחו ויצא להגן על אחרים.
"מוקדם בבוקר בשבעה באוקטובר ישראל צאנה וחברתו שחף מאופקים, יוצאים לטיול עם הכלב מארלי כשמתחילות האזעקות הם רצים הביתה, ישראל שעבד כמאבטח לוקח את האקדח ויוצא, משאיר את שחף ואת משפחתו מאחור", סיפר אלי שרעבי.
שני כהן תיארה את הקרב שניהל ישראל, לבדו, ואת החיים שהציל: "עם אקדח ומחסנית אחת, ניהל ישראל לבדו קרב הרואי נגד עשרות מחבלים עד שנורה ונפל, הקרב שניהל מנע את כניסת המחבלים לבתים, והציל רבים מאנשי אופקים, ישראל נרצח ביום הולדתו ה-30 יהי זכרו ברוך".
אחותו, אביבה צ׳אנה, חזרה בדבריה מהכתובת שבה הוא קבור אל החיים שהיו לו. אל החיוך, אל שמחת החיים ואל חגיגת יום ההולדת האחרונה שלהם יחד. היא סיפרה על ההודעות ששלחו אליו בבוקר, שנותרו ללא מענה בזמן שנלחם.
"גוש 1, חלקה 16, שורה 17, בית העלמין אופקים, כתובת מוזרה בחרת לך, אבל זו הכתובת שלך לנצח לא יהיה אחרת, כאן קבורים החלומות שלך ושם מתחיל האובדן שלנו. אבל אני לא רוצה לזכור אותך רק דרך המקום הזה, אני רוצה לזכור איך חיית, את החיוך הגדול שלך, את שמחת החיים שלך, את האח והבן המקסים שהיית, את האיש שנכנס למקום ומכניס בו אור. בלילה אחרון שלך עוד חגגנו יום הולדת 30, שחף אתה ואני, שנינו רקדנו, איחלנו לך מזל טוב, את כל הטוב שבעולם. כמה שעות אחר כך עמדת מול מחבלים, רק אתה לבד עם אקדח ו-15 כדורים. אנחנו מסמסים ואתה לא עונה, היית עסוק בלהיות גיבור, על המצבה שלך כתבנו ׳את החיוך הגדול שלך נזכור ולא נשכח׳, ואמא אומרת את זה הכי פשוט אלוהים נתן לנו אותך ובגיל 30 לקח, אני מתגעגעת לאח שהיית, בכל הימים שלפניו, ומאז כמו שכתוב על המצבה שלך, לך יש מקום שם ולנו יש מקום שאתה נמצא בו תמיד חלקה 16 שורה 17 גוש 1".
התרעות פיקוד העורף