שני מקרים משפטיים שאירעו לאחרונה בבריטניה שופכים אור מחודש על האופן שבו החוק המקומי מאפשר לאנשים עשירים ובעלי כוח להשתיק את קורבנותיהם ולמנוע ביקורת ציבורית. המקרה הראשון נוגע למשפטו של הקומיקאי והשחקן ראסל ברנד, שהורשע בשבוע שעבר בעבירות מין. טרם הרשעתו, ברנד הצליח להשיג צו מניעה חריג שאסר על אחת המתלוננות נגדו לספר על טענותיה כמעט לכל אדם, לרבות המשטרה, משפחתה ורופאיה. הצו, שנחשף לראשונה על ידי פעיל חופש הביטוי דן נידל, ככל הנראה נותר בתוקף גם כעת.
במקרה השני, כלי התקשורת הבריטיים "הגרדיאן" ורשת "ITV News" נחסמו זמנית מלפרסם האשמות על התנהגות מינית בלתי הולמת מצד איש הטלוויזיה וסופר הילדים המוכר דייוויד ואליאמס. רק לאחר ששופט סירב להפוך את צו המניעה לקבוע, פורסמו התחקירים בשבוע שעבר, שאת הטענות המופיעות בהם ואליאמס מכחיש בתוקף. הגילויים על האופן שבו השתמשו שני הידוענים בצווי איסור פרסום כדי להגן על המוניטין שלהם עוררו זעם ציבורי ופוליטי נרחב בממלכה, במיוחד לאור קיומם של "צווי איסור פרסום מוחלטים" בתיקים אחרים, האוסרים אפילו על פרסום עצם קיומו של הצו.
על פי תחקיר שפורסם ב"ניו יורק טיימס", שורשיה של חקיקת לשון הרע הבריטית המחמירה נעוצים עמוק במאה ה־17. עורך הדין לזכויות אדם ג'פרי רוברטסון מסביר כי החוקים נועדו במקור למנוע מאצילים ליישב סכסוכים באמצעות דו קרב. כדי להפוך את בתי המשפט לתחליף אטרקטיבי, נטל ההוכחה הוטל למעשה על הנתבע ולא על התובע, מצב שנמשך עד היום ופועל לטובת בעלי ההון. זאת בניגוד לארצות הברית, שם התובע נדרש להוכיח "כוונת זדון" מצד המפרסם, חקיקה שיוצרת סביבת עיתונות חופשית ובטוחה הרבה יותר.
ההשפעה המצננת של חוקים אלו הובילה לא פעם להשתקת פשעים חמורים. הדוגמה הידועה לשמצה ביותר אירעה ב־1994, כאשר העיתון ה"סאנדיי מירור" בחר שלא לפרסם תחקיר על פגיעותיו המיניות של כוכב הטלוויזיה ג'ימי סאוויל, משום שעורכי הדין קבעו כי הסיכון המשפטי גבוה מדי למו"ל. רק לאחר מותו, קבעה המשטרה כי סאוויל תקף ואנס עשרות ילדים באין מפריע.
כיום, צווי מניעה בבריטניה משמשים לא רק כתגובה ללשון הרע, אלא ככלי למניעת פרסום מראש. עורכי דינו של ברנד, למשל, טענו כי מדובר בצו למניעת הטרדה, לאחר שבת זוגו לשעבר ג'מימה גולדסמית' טענה כי המתלוננת שלחה אליה איומים. עם זאת, הצו הרחיק לכת ואסר על המתלוננת לדבר על התקיפה עצמה גם בשיחות פרטיות. במקרה של ואליאמס, הוא ניסה להשיג צו קבוע בטענה שפרסום ההאשמות יוביל אותו לשים קץ לחייו. בית המשפט דחה את הבקשה, וציין כי המדינה כבר סיפקה לו טיפול פסיכיאטרי הולם וכי קיים אינטרס ציבורי עליון בחשיפת ניצול כוח.
גורמים פוליטיים ומומחי משפט בבריטניה קוראים כעת לרפורמה דחופה בחוק, כגון הגבלת תוקפם של צווי איסור פרסום בזמן, או חקיקה מובהקת שתאסור על מתן צווים המונעים מקורבנות לדבר על הטרדה והתעללות, מתוך הבנה שבעידן שאחרי מהפכת מי־טו, הגנה על עיתונות חוקרת היא אינטרס ציבורי שאין להתפשר עליו.
התרעות פיקוד העורף