ללא ה”מערכת הטכנולוגית”, שעומדת בבסיס מכרז ההפרטה, אי אפשר ממילא לקיים את המערך המופרט, אבל למרות זאת התעקשה הנהלת משרד התחבורה שלא להקפיא את התוכנית (גם אם לא לבטל אותה כליל). בכל מקרה, על פניו נראה כי משרד התחבורה הוציא למכרז מערכת שאין בה כל תועלת מקצועית לרמת לימוד הנהיגה, אבל יש בה משום סיכון רב לטוהר המבחנים ולהגברת הסיכון שבהעלאת נהגים לא מספיק מוכשרים על הכבישים, ומובנים בה הפסד הכנסות של עשרות מיליוני שקלים בשנה לקופת המדינה, אך רווח של עשרות מיליוני שקלים לחברות כוח אדם פרטיות.
הבקשה, למעשה, היא שבית הדין יגדיר את היחסים שחלים בין מורי הנהיגה לבין משרד התחבורה כיחסי עבודה, ויצהיר מה הם גבולות האחריות אשר חלים על המשרד מתוקף יחסים אלה. בפנייתה לבית הדין מזכירה לוין כמה מן הניסיונות שלה למזער את הנזקים שנגרמו למורי הנהיגה, ומדגישה כי “חוסר התכנון אשר פגע בעבודת מורי הנהיגה בלט לאור העובדה כי ההפעלה בפועל של ההפרטה תוכננה להיות כשנה וחצי לאחר פרסום המכרז, ואילו משרד התחבורה לא הכין כל תכנית לפעולה תקינה של מבחני הנהיגה לתקופה זו, ואף התעלם במופגן מאחריותו למצב מורי הנהיגה”.
לוין מבקשת כי לאחר שתינתן הצהרת הזכות, ייאות המשרד לשאת ולתת עמה ועם שאר מורי הנהיגה על דרכי השמירה על הזכויות שלהם, גם כאשר מתוכננות רפורמות וגם כאשר אותן רפורמות פוגעות בזכות היסוד של מורה הנהיגה להתפרנס, וכי היא “מאמינה כי לו זכויותיה וזכויות שאר מורי הנהיגה היו עומדות לנגד עיני המשרד בבואו לתכנן ולבצע את הרפורמה, לא היו מגיעים המורים אל סף אובדן פרנסה”.
על אף פנייתנו תגובת משרד התחבורה לא התקבלה עד לסגירת הגיליון.
התרעות פיקוד העורף