"להצליח בפעם הראשונה": מנכ"ל פיליפס-ישראל, אבירם סושרד

ב־1951עלו לארץ והתישבו בשכונת חליסה בחיפה. סבא עבד בחברת הדלק "של", שהפכה ל"פז". כשנסעתי איתו למסע שורשים, מצאנו את הבית שלו והתושבים שם פחדו לדבר איתנו, מפחד שידרוש את הנכסים של המשפחה בחזרה.

אמא איבדה את רוב משפחתה בשואה. סבא הסתתר במלונה של כלב ונורה ברגל, סבתא הייתה במחנה עבודה, השתתפה בצעדת המוות, אכלה שיירים של תפו"א, עשבים ושורשים ושקלה פחות מ־30 ק"ג. הם הכירו לפני המלחמה, נפרדו, נפגשו לפני העלייה לארץ ואת אמא ילדו בישראל. הם הגיעו לטירת כרמל, משם עברו למושבת הרומנים של חיפה בקריית אליעזר, שם סבא ניהל סופרמרקט.

ההורים נפגשו בחוף השקט בחיפה כשאבא היה חייל. הוא אהב לשוט בחסקה והיא הייתה מיס חיפה. אחרי שהתחתנו הוא עבד באלסינט, בתחום המצלמות הגרעיניות. במהלך השנים החברה נקנתה על ידי פיליפס. לימים, כשהגעתי לפיליפס, העובדים המבוגרים עוד זכרו אותו.

גדלתי בבית מאוד קפדן מבחינת הלימודים. אבא תמיד אמר, שאף אחד לא זוכר איך קוראים לסגן של בר כוכבא ולכן אני חייב להשתדל להיות ראשון בהכל. יום אחד ניסיתי את המשפט הזה על הבן שלי, והוא דווקא ידע את שמו של הסגן.

הייתי תלמיד מעולה, אהבתי ללמוד וניסיתי לרצות את ההורים, אבל בהתנהגות לא הצטיינתי. הייתי בטוח שיש לי כוחות על, כמו לספיידרמן ולסופרמן, אבל לא היו לי שאיפות יוצאות דופן. בתיכון למדתי בריאלי וסיימתי מגמה ביולוגית מדעית בהצטיינות.

התגייסתי לקורס חובלים ואחרי שקרעתי את הרצועה עברתי למשטרה הצבאית, יצאתי לקרוס קצינים והייתי קצין אג"מ בפיקוד צפון. התקבלתי להדריך במחנות הקיץ של הסוכנות היהודית בארה"ב ונשלחתי ל"יהודה הצעיר" בווימברלי, טקסס, באמצע שום מקום.

התחתנו בנישואים אזרחיים לפני שעברתי לארה"ב, יש לנו שלושה ילדים במשמורת משותפת, ונפרדנו ב־2018. בארבע השנים האחרונות אני בזוגיות עם מיטל, שמנהלת את קשרי הממשל בהתאחדות התעשיינים ואנחנו גרים ביקנעם.

הייתה לנו חתולה שהמליטה אצלו במיטה. בגיל שמונה הוא קיבל מההורים ערכת קסמים והתחיל ללמוד את התחום לעומק, קרא המון, "חתך" עכברים לחצי וריחף באוויר. כולנו חששנו ואמרנו לו שקוסמות זה לא מקצוע, אבל זה תפס תאוצה מהר מאוד והוא הגיע להישגים יפים.

ההורים היו מסיעים אותו להופעות בימי הולדת והוא הרוויח פה 20 שקל, שם 40, ואז היה לו סוכן בחיפה והוא התחיל לעבוד קשה והתקדם. אני מאוד גאה בו, הוא כובש כל פסגה אפשרית.

הוא עובד מעט מאוד בארץ ורוב הפעילות שלו היא בחו"ל, כולל הופעות בכל תוכניות הטלוויזיה האמריקאיות הנחשבות, הנחיית תוכנית בנשיונל ג'יאוגרפיק, הופעות מול מפורסמים וראשי ממשלות, על הבמות הכי גדולות והוא שותף במיזמים ובפרויקטים.

נסעתי איתו כמה פעמים, לא המון, ואין כמו החן שלו. יש הרבה מנטליסטים בעולם, אבל לליאור יש משהו מיוחד שאין לאחרים, "שואו־מן שיק", יכולת להתחבר לקהל בגובה העיניים, לאלתר במקומות הנכונים. אני נחשב לכבשה השחורה במשפחה, הכל יחסי כמובן, אבל כולנו יודעים להרגיש בני אדם.

פיליפס הוא תאגיד הולנדי בינלאומי בן 130 שנים, שהתבסס בעבר על נורות ליבון וטלוויזיות והיה מחלוצי הרנטגן. ב־ 2011 התקבלה החלטה אסטרטגית לשנות את המיקוד העסקי לתחום המכשור הרפואי, מתוך אמונה ששוק הבריאות יצמח באופן פנומנלי. יש עדיין טלוויזיות שנושאות את השם פיליפס, אבל אנחנו לא מייצרים אותם, אלא רק מכונות גילוח, מברשות שיניים חשמליות וכל מה שקשור לבקבוקי AVENT לתינוקות.

בניגוד לחברות אחרות בתחום, אנחנו עושים מכירות, שיווק, שירות, יש לנו מרכזי פיתוח, סטארט־אפים. יש לנו חממה טכנולוגית בשם "סנארה ונצ'רס" בשיתוף עם טבע וחברות שרכשנו ומיזגנו בעולמות הדימות, התוכנה והבינה המלאכותית.

הטכנולוגיה שלנו מזרזת את הכנסת החולה למכשיר, השכבתו וזמן הסריקה שהוא עובר. אצלנו מספיק אדם אחד כדי לעשות את כל הפעולות, כי הוא מגובה בפעולות אוטומטיות. השאיפה היא לא לבצע סריקות חוזרות בגלל אי־הצלחה, והסיסמה שלנו היא 'להצליח בפעם הראשונה'.

בישראל, מכשירי ה־CT נחשבים לאסטרטגיים ויש שליטה של משרדי האוצר והבריאות על הרישיונות שלהם, בין היתר כדי לא להגזים בבדיקות. חלק גדול מבתי החולים יכולים להרשות לעצמם תקציבית לרכוש את המכשירים, אבל הרגולציה כבדה מאוד ואין להם רשיונות להפעיל אותם.