מצב הרוח הדפנסיבי עדיין שולט בשווקים, ואנחנו ממשיכים לראות נהירה לחוף מבטחים של אג"ח אמריקאיות. בד בבד, גם ההשבתה החלקית של הממשל האמריקאי מוסיפה נדבך לשלל הסיכונים - מלחמת הסחר, הברקזיט, מצב החובות באיטליה, החשש מהאטת הצמיחה בארה"ב ועוד.
לגבי אירופה עדיין אין יותר מדי נתונים עדכניים, משום שהשבוע האחרון עמד בסימן חופשת החגים. עם זאת, פורסמו נתונים חדשים של מדד מנהלי הרכש באירופה, שמצביעים על המשך היחלשות הכלכלה ביבשת.
באסיה מבכים את המדד הסיני, ה־CSI 300, שבשנה האחרונה הציג את הביצועים הגרועים ביותר, בעקבות מלחמת הסחר מול ארה"ב, היחלשות הצמיחה המקומית, אי הוודאות וכך הלאה. הממשל הסיני נותן אומנם תמריצים פיסקליים כדי לעודד את הצמיחה, אבל אלו צעדים מוגבלים למדי, בבחינת צעד קדימה ושניים אחורה.
מובן שלמצב במעצמה האסייתית השלכות גם על המדינות הסובבות אותה, נוסף על הפגיעה בהן כתוצאה מהתחזקות הדולר. דולר חזק מזיק לשווקים לאסיה, וגם מחיר הנפט, שעדיין נמוך, פוגע בשווקים המתעוררים, שמייצאים את הזהב השחור.
לבסוף, בארצנו הקטנטונת עדיין מסכמים את הביצועים הגרועים של 2018. מדד 35 הוביל תחילה מול השאר, אבל בסופו של דבר גם הוא ירד (גם אם ב־3% בלבד, ירידה מתונה ביחס לכל השאר). התשואות הכלליות בקופות גמל היו 0.9%, בקרנות נאמנות הכסף יוצא, באג"חים הגדולים המשקיעים חטפו כהוגן. בקיצור, מדובר בשנה שנרצה לשכוח.
אולם כפי שאנו נוכחים לדעת, שינוי הקידומת בלוח השנה והמעבר ל־2019 לא אומר שהבעיות נעלמו כלא היו, כך שכרגע אין סיבה לאופטימיות. אנחנו עדיין צריכים למצוא פתרונות לכל הדברים שהעיקו עלינו בשווקים, וברוב החזיתות מדובר בבעיות פוליטיות יותר מאשר כלכליות: סוגיות כמו מלחמת סחר, ברקזיט ודומיהן הן מעשה ידי אדם, ולא תהליכים כלכליים נטו. אם כך, בינתיים נותר רק להמתין בסבלנות ולראות מה יילד יום.