עסקאות מתנה נוגדות במקרקעין – איזו עסקה גוברת?

בחלוף למעלה מעשור מאז נפטר האב המנוח, התעורר סכסוך בין שני בניו, אשר התברר בביהמ"ש ואשר נסוב סביב השאלה, למי מבין השניים הוקנו הזכויות במשק.

אחד האחים טען, כי הוא בעל הזכויות במשק מכוח תצהירי העברה ללא תמורה וייפוי כוח בלתי חוזר עליו חתם האב המנוח בשנת 1995 ואילו האח השני טען, כי הוא בעל הזכויות במשק בהתאם לבקשה להעברת זכויות במשק לטובתו, אשר הוגשה ע"י האב המנוח בשנת 1987 לוועד המושב, שאישר אותה.

לשם הכרעתו, נדרש ביהמ"ש לחוק המקרקעין אשר קובע, שעסקה במקרקעין חייבת להסתיים ברישום. ולגבי עסקאות נוגדות קובע, שבמידה שאדם התחייב לעשות עסקה במקרקעין שטרם נסתיימה ברישום ואותו אדם חזר והתחייב כלפי אדם אחר בעסקה אחרת ביחס לאותם המקרקעין, זכותו של הראשון עדיפה ואולם, אם השני פעל בתום לב וסיים את העסקה ברישום, שאז זכותו של השני בזמן עדיפה.

להשלמת התמונה, נדרש גם לחוק המתנה אשר קובע, שהתחייבות להענקת מתנה במקרקעין כלפי מקבל המתנה צריכה להיות בכתב (באמצעות תצהיר או הסכם). ואולם, דרישת הכתב הינה מהותית – כלומר, היא איננה חייבת להכיל את כל התנאים במלואם לצורך דרישת הכתב להעברת מקרקעין.

לשם הכרעה, איזו מההתחייבויות גוברת, נדרש ביהמ"ש לדרישת הכתב וקבע, שדרישת הכתב ביחס להתחייבות משנת 1987 התקיימה על סמך מגוון ראיות ועדויות, ביניהן: פרוטוקול ועד האגודה, בו נכתב שהוחלט לאשר את העברת המשק, החלטת ועד האגודה השיתופית שנשלחה לאח הנעבר, עדות נציג האגודה וכדומה. עוד קבע ביהמ"ש, כממצא עובדתי, כי במהלך כשלושה עשורים מאז נתן האב את התחייבותו, נהגו האח ורעייתו מנהג בעלים במשק, עשו בו שיפוצים, התאימו אותו לצרכיהם וגידלו בו את ילדיהם.

לגבי ההתחייבות משנת 1995 קבע ביהמ"ש, שלא רק שלא ניתנה הסכמת המנהל, אלא אף שלא ניתן אישור האגודה לאותה העברה – אישור שנדרש לפי התקנון. ולכן, החתימה על תצהירי ההעברה ומתן ייפוי הכוח הבלתי חוזר בנסיבות הנ"ל, אינו מספיק.

משכך, קבע ביהמ"ש שההתחייבות למתן המשק משנת 1987 היא זו הגוברת והתקפה.