ראשית, הסביר מסינג את ההבדל בין תוכנה כמו "פגסוס" לבין כל אפליקציה או אתר אחר שמשתמש במידע שלנו כמו פייסבוק או גוגל, בהן כולנו משתמשים מדי יום: "זה לא באמת שפייסבוק וגוגל יודעות הכל, אלא הרבה ולכאורה אנו מאפשרים להן. כשאנו מורידים אפליקציות לטלפון, הן מבקשות אישור ורובנו לוחצים כן. אם נקדיש לזה טיפה מחשבה, נראה שהן מבקשות הרבה מאוד מידע עלינו, ולא תמיד חייבים לאשר אותו".
אז מה ההבדל? מסינג הסביר: "זה לא כמו שמישהו שלא מגיע מיוזמתך יושב לכאורה איפשהו ועושה משהו לכאורה שאתה לא רואה, במקרה של פגסוס אתה לא לוחץ על כלום, זה קורה בלי מגע יד אדם, ושואב לך את כל הפרטים מהטלפון". "מצד שני", סייג התוכניתן הבכיר, "הסיכוי שמישהו יותקף בתוכנה כזו שהעלות שלה הוא בערך מיליון דולר לערכה - זעומה, לא ישתמשו בזה על אנשים כמותנו, אלא עבור מערכות שמצדיקים את עלות השימוש הגבוהה".
"תחת הסתייגות שזה סוג של כלי נשק שלא הכל ידוע עליו - תמיד יהיה מישהו שיהיה לו סוג של מידע וידע על איך המוצר הזה עובד", אמר עוד. "אם החברה תשתף פעולה וקראתי שהיא מוכנה, אמורים לדעת מה בדיוק נעשה. זה שאני בתור וקרבן לא רואה מה נעשה על הטלפון זה לא אומר שמי שהתקיף אותי לא רואה. ועדת חקירה בהחלט יכולה לדעת. NSO אמורה לדעת מי משתמש במוצר שלה ומתי. זה כלי נשק מאוד עוצמתי, אך לא יד נעלמה".
איך אנו יכולים לדעת שלא פרצו לנו לטלפון? "שאלה חשובה", ענה מסינג, והסביר: "אנו צריכים לזכור שטלפונים זה אחד הדברים הכי מותקפים שיש בעולם, גם בישראל. כמה כללי אצבע שאיתם נשים לב שיש משהו שהוא כנראה לא בסדר. הכי חשוב לגראות אם משהו נראה לא כתמול שלושם, בטריה שנגמרת מהר הרבה פעמים זה סימן שיש וירוס בטלפון, אפליקציות שמופיעות שלא הורדנו או אפילקציות שנעלמות, הדברים האלה פתירים ואנו יכולים להתמודד איתן כמו אפליקציות ששומרות על הטלפון".
מה כדאי לעשות כדי להיזהר מכך? מסינג ממליץ לסיכום: "הרבה מאוד זהירות, אנו צריכים לזכרו שכמו שאנו שומרים על כספת הטלפון זה הדבר שמכיל את כל המידע שלנו".
התרעות פיקוד העורף