שוד, נהיגה פראית ונשק: אסור להתפשר מול הבדואים

בשבת האחרונה, בדרך חזרה מטיול בנגב, חיפשנו מקום יפה לפיקניק. הבחירה נפלה על שמורת פורה, הנמצאת בסמוך לכביש קריית גת–בית קמה. מצאנו חורשה נעימה למראה לצד הכניסה לשמורה. מרבדי עשב ירוק בינות עצים גבוהי צמרת נראו כמו הזמנה בטוחה לפסטורליה של בין ערביים. פרשנו מחצלת, הדלקנו גזייה והתחלנו לערבב את הקפה, כשהשקט הכפרי נקטע באחת.

עזבו את העובדה שהם הרסו לנו את הפיקניק. או שמספר צעירים בדואים עשו על האש בסמוך אלינו, תוך שהם צועקים ומשמיעים מוזיקה בווליום בלתי אפשרי. ולחלופין, שגילינו באופן מקרי, כשהלכנו להטיל את מימינו, שכמה מהם הותירו מאחור מדורה דולקת שהייתה יכולה לגרום בקלות לשריפה. מה שהדאיג באמת זה שבפאתי החורשה הסתובבו משפחות מטיילים עם ילדים קטנים והרכבים פשוט דהרו ביניהם בטירוף.

איש מאיתנו לא העלה את האפשרות, אפילו בלב, של הזעקת משטרה. התחושה הייתה של מערב פרוע. אזור אקס טריטוריאלי. הבדואים התנהגו באופן כל כך חצוף והפגנתי, עד שהיה ברור שהם לא מפחדים משום דבר. והם לבטח ידעו גם למה.

התמונות האלה התחברו לי היטב עם סרטוני הנהיגה הפרועה של בדואים בכבישים ראשיים בנגב, שצצים מדי פעם בחדשות. או למכת הפריצות הבלתי נגמרת כבר שנים על גבי שנים ביישובים יהודיים כמו עומר ולהבים, שמתבצעות בידי בדואים מהאזור.

התופעה הזו מגיעה לכדי אבסורד של ממש במקרים של גניבות מחיילים המתאמנים בבסיסים בדרום, בייחוד חיילי מילואים בצאלים. בדואים רכובים על טרקטורונים חדישים מסיירים בגלוי ובאין מפריע לצד החיילים המתאמנים, יודעים היטב את מיקומם וגונבים מהם ציוד אישי מתוך התיקים האזרחיים, כולל כסף, וגם רכבים.

מינון התעוזה של הגנבים כל כך מתגבר, עד שבשנה האחרונה הם אפילו מרשים לעצמם לגנוב ציוד פרטי מתוך טנקים, במהלך אימון. התוצאה היא שמילואימניקים נאלצים לתגבר את השמירה בלילה, ובמקום להתרכז באימונים חרדים לגורל הציוד שלהם. ובצדק. על פי נתוני הצבא, בשנת 2017 נרשמו 50 מקרים של גניבת ציוד בצאלים. וזה רק מה שדווח, ולא כולל מקרים של גניבת רכוש צבאי כמו רובים ומכשירי קשר.

מה שמצער עוד יותר הוא שהמאבק הציבורי נגד התנהלות לא חוקית של בדואים, כולל מכת הגניבות בצאלים, מגיע רק מצד ארגונים המזוהים עם הימין, כמו רגבים. מי שמוחה, ובצדק, נגד בריונות של מתנחלים, צריך לדרוש גם את כיבוד החוק בקרב הבדואים. ולהפך. למרבית האירוניה, חלק מבכירי עמותת רגבים, למשל, מתגוררים בעצמם בבתים לא חוקיים ביהודה ושומרון. הדרישה לאכיפת חוק לא אמורה בכלל להיות עניין פוליטי אלא קונצנזוס. אבל הקונצנזוס מת מזמן.