עבור היס פלאנט מדובר בהימור, בפעם הראשונה לא מביאים סרט ראשון בסדרה, אלא סרט שלישי במותג מצליח (שמתחזק כבר חמש עונות, השתיים הראשונות זמינות בנטפליקס), אבל אפשר להגיד שמדובר בהימור דיי בטוח. ל"אקדמיית הגיבורים" קדמו מספר סרטי אנימה, כמו למשל Fate ו-Deamon slayer, כאשר ההצלחה של האחרון הייתה זו ששמה חותמת שלסרטי האנימה יש קהל בארץ. עד כמה? סרט שהובא להקרנות בודדות, רץ בסופו של דבר ביס פלאנט במשך מספר שבועות בעקבות נהירת ההמונים אליו.
מה זה בעצם אנימה? מה מייחד את האנימה מסרטים מצוירים 'רגילים'? "אנימה היא למעשה אנימציה שהמקור שלה הוא ביפן. אבל זה ז'אנר שנמצא תחת ויכוח", טוען בן שיטרית, וטורנר מיד מרחיבה: "כמו כל דבר, חיקויים הם בלתי נמנעים, והסינים שיודעים לחקות מצוין, התחילו להוציא סדרות וסרטים שחלק מחובבי האנימה מתעקשים שנכנסים תחת הקטגוריה". למי שתהה, "אוואטר: כשף האוויר האחרון" למשל לא נחשב אנימה, ולמי שחשב שכן, כדאי לעשות גוגל מהיר ולהבין שזו סדרה אמריקאית ולא יפנית, אז היא אולי נראית כמו, אבל היא ליד.
אבל למי שטועה לחשוב שמדובר רק בעולם תוכן לילדים, כדאי מאוד להקשיב למה שיש לטורנר ובן שיטרית להגיד בנושא:."יש סדרות, כמו אלו ששודרו בישראל בתחילת שנות ה-2000 שהן אכן לילדים, אבל היום בנטפילקס, אני רואה ילדים שנחשפים לסדרות כמו "seven deadly sins" ואני שואלת את עצמי איפה האמא של הילדים האלו, זו ממש לא סדרה לילדים", מתרעמת טורנר. בן שיטרית מציין כי "ילדים יכולים לראות הרבה תכנים שהם ידידותיים להם, אבל לא פעם ההתעסקות של היפנים בנושאים בוגרים, מונגשת באנימה וילדים שלא גדלו בתרבות הזו לא בהכרח יוכלו להבין אותם".
ומי קהל היעד של אנימה? מסתבר שכולם. "בישראל הביאו בעבר בעיקר אנימות אקשן לילדים לטלוויזיה, לכן התבססה הנחה שגויה שרק הפיצוצים והמכות נחשבים לאנימה, אבל אפשר למצוא הכל מהכל. יש דרמות, יש סיפורי אהבה, אקשן כמובן לא חסר, אפילו אימה וכמובן פנטזיה ומדע בדיוני. הכל נכנס תחת ההגדרה של אנימה", אומרת טורנר.
"הדרך של היפנים להעביר רגשות ומסרים היא שונה מכל דבר אחר שנראה על המסך. המדיום השונה מאפשר ליוצרים להביע הרבה יותר דברים מופשטים, למרות שה-CGI מצמצם מעט את הפער, אבל ברור לחלוטין שאפקט מחשב לא משתווה למדיום שכל כולו מצויר ומאפשר להגיע למקומות הרבה יותר רחוקים", ממשיך בן שיטרית, שנותן כדוגמה את הסרט "התחלה" המוכר, שלטענתו מבוסס על אנימה בשם "פפריקה", אשר מעביר את הרעיון בצורה הרבה יותר מפורטת וחלקה, בגלל האפשרות להיכנס לפרטים.
את הקרדיט הגדול לגל האנימות, בן שיטרית וטורנר מעניקים לנטפליקס, שלדבריהם רכשה ואף הפיקה סדרות אנימה רבות ככל הניתן וחשפו את הקהל בישראל בזמן הקורונה ליותר ויותר סוגים של אנימות שונות: "הם הנגישו את זה לקהל הישראלי. ברגע שהם שמו על זה את האצבע והחליטו שזה הדבר הבא, הם הפכו את זה לטרנדי. הם עושים את זה עכשיו גם עם הגל של היצירות הקוריאניות, כמו 'משחק הדיונון'. הם עזרו לקהל להבין מה זה אנימה, בניגוד לערוצי הילדים שהביאו רק סדרות אקשן לבנים ויצרו דעה שגויה על מה זה אנימה".
כפי שצוין קודם, השניים מתנדבים באמא"י – ארגון המנגה והאנימה הישראלי ויחד איתם יש עוד כ-100 מתנדבים אשר עושים ככל יכולתם להנגיש את העולם המיוחד הזה לקהל הרחב. בקהילה של אמא"י ברחבי הרשת יש כבר אלפי עוקבים ומשתמשים שלוקחים חלק בפעילויות שונות, כולל כנסים ומפגשי זום, כאשר המטרה הגדולה היא באמת למצוא את הנקודה שבה כל אחד יוכל להתחבר לעולם האנימה ולהרגיש שייך.
אמא"י הוקם כבר ב-2007, כארגון קטן תחת ארגון הפנטזיה והמדע בדיוני, אך מספר שנים לאחר מכן יצא לדרך עצמאית. כחלק מהפעילות הארגון מאפשר למשתתפים לקבל מנגות חינם בהשאלה לקריאה משותפת, להיפגש לצפייה משותפת באנימות מבוקשות ועוד ועוד.
התרעות פיקוד העורף