הקריירות של לא מעט שחקנים ויוצרים נפגעו אחרי אמירות פוליטיות. אורנה בנאי איבדה קמפיין בגלל דבריה על הצבא ("תנו לצה"ל לנצח? אני לא יכולה להגיד דבר כזה"), תיקי דיין נפגעה בעקבות נאום ה"אספסוף" ומאיר אריאל חטף אש בגלל אמירותיו נגד להט"ב. לעומתם, אמנים צעירים רבים שמרו על קו א-פוליטי, וכך, נציגת ישראל באירוויזיון, נועה קירל, הקפידה להגיד כי היא "לא נכנסת לנושאים האלו" בכל שאלה עם גוון פוליטי.
גם לנוכח ההחלטה של נתניהו לעכב את החקיקה, נראה כי הסערה לא מאחורינו. נשאלת השאלה האם מדובר בשינוי מגמה בעולם התרבות וכעת יותר אמנים יביעו את עמדותיהם? האם בכלל מתפקידם של שחקנים וזמרים לומר מה הם חושבים על המערכת הפוליטית? האם יש אמת בטענה שמי שמתבטא פוליטית מאבד חצי מהעם?
"היום זה נראה כל כך רחוק, ולא רלוונטי", ממשיך חייט. "אנחנו נמצאים בתקופה של קיטוב חברתי עמוק, בכל מישור כמעט. הקיטוב הזה נובע במידה רבה גם מהעובדה שברשתות החברתיות אנחנו בעיקר רואים ושומעים כמה אנחנו צודקים, וכמה המחנה השני טועה. אפילו ניסיון להבין את הצד שני, מבלי להסכים איתו, יכול להוביל לביקורת. מחקרים בארה"ב, ובישראל, מראים שהקיטוב הזה בא לידי ביטוי גם בהיבטים כמו אכזבה אם אחד הילדים שלך היה מתחתן עם מישהו מהמחנה הפוליטי השני".
לא נותר אפילו אי של אסקפיזם
"המקרה של הזמר שלמה ארצי לדוגמה", ממשיכה כרסנטי. "רק לפני כשבוע סערה המדיה מדוע אינו מביע את עמדתו וצערו על המצב, תשובתו הייתה - לא מספיקות מילות השירים שלי? בשלב הבא הוא סירב לקבל את פרס ישראל. ונשאלת השאלה כמה הלחץ החברתי תרם פה. מעבר לזה אני רואה באמנות שפה אחרת, שמגבשת ומחברת בין אנשים, ללא בחירה במחנות או פערי אמונות. המלצתי לכל אמן שהוא בגדר דמות ציבורית - לא לייצג פלח מסויים אלא את יצירתו שהיא של כולם, כי כוחה של היצירה שיש בה אסקפיזם וזמן איכות היא בגדר חובה בימים מוטרפים אלה ואם שם לפחות יהיה שקט ואחדות עבור כולם- אשרינו".
"במצב כזה ניסיון לפנות לשני המחנות הוא קשה, קשה מאוד", מסכם חייט. "איך אפשר לצפות מאמן שלא ייבטא את עמדתו הפוליטית? או עם איזה מחנה הוא מזדהה? בין אם הניסיון לשמור על 'ניטרליות' נובע מאינטרסים כלכליים, או אחרים, ברור למה הקהל שכל כך רגיל, בכל נושא, לקטלג אנשים משתייכים למחנה שלי, או למחנה השני, ירצה לעשות זאת גם כלפי אמנים".
"כאשר זו המציאות – קשה מאוד לקהל, מנקודת מבטו, להיות טולרנטי למי שלא בדעתו", מוסיף לבל."הוא ממש תופס אנשים כאלה כבלתי לגיטימיים. לפתע ממש בוער לאנשים לדעת אם המורה של הילד, הזמר שאמורים ללכת בערב להופעה שלו, האמן שאמורים להיות בסופ"ש בתערוכה שלו – האם הם כולם 'במשפחה הפוליטית שלי'. מישהו, יש יגידו בגאוניותו ויש יגידו בחוסר אחריותו – הכניס את כל המערכת לפסיכולוגיה פוליטית של 'מי ידיד ומי אויב'. אנשים פחות מסוגלים להיות סבלנים לסרט טוב, חשוב להם להיות ביקורתיים כלפיו. הם רוצים לדעת שמעצם הצפייה בו הם לא 'מעניקים לייק' ליוצר שלו שהוא 'חלילה' ממתנגדי הרפורמה אם הם מתומכיה, וההיפך. היכולת פשוט 'ליהנות' מהסרט – כמעט ולא קיימת. לפתע כל מתנגד רפורמה הוא מוחמד בכרי ולפתע מנחת טקס משואות מערוץ 14 לא יכולה להעניק מסגור ממלכתי לטקס. גם אם כל מה שעליה לומר שם זו 'תעלה המשואה'".
מומחים לכל דבר
"את גישה זו הציגה בצורה קצת שונה וגם די בוטה אשת האופנה דורין אטיאס, אשר טענה, בצדק, כי המשפיעניות ברשת, אלה שעוקבים אחריהן גולשים רבים, אינן יכולות להמליץ על כל דבר שמציעים להן להמליץ עליו לכל העוקבים ואינן יכולות גם לקרא לעצמן מומחיות", מוסיף אהרוני. "כדבריה: 'כל אחת שילדה נהייתה מומחית לילדים. אין יותר מומחים, יש זילות של מומחים'. כאן המקום להזכיר שאכן עדיין יש מומחים, בעלי השכלה בתחום, ואליהם צריכה התקשורת לחזור ולפנות – הם בעלי הלגיטימציה לבטא את הבנתם בתחום מומחיותם".
"לפיכך, אם אמנים ויוצרים רוצים לעסוק בפוליטיקה, הם צריכים להשתמש ביכולות שלהם – במומחיות שלהם – כדי לבטא דעתם", ממשיך אהרוני. "כלומר, לכתוב ולהלחין שירים בנושא, ליצור מייצגים פוליטיים ואותם להציג לראווה, לצלם ולהציג את הדברים בעין אומנותית. בהתאם, עיתונאים המומחים בתחום מסוים, כמו דת (ואפילו כאלה שכתבו עבודת מחקר על רב מסוים), אינם יכולים להגיג על נושאים אתניים וסוציולוגיים רחבים שאינם מתחום הידע שלהם. אלא הם צריכים להשתמש בכלים שלהם ליצור כתבות בתחום התמחותם בלבד. רק כך אפשר להחזיר את האמון של דורין אטיאס ורבים אחרים במומחיות כערך חשוב".
"הידוענים שיש בידם ההשכלה, הניסיון והיכולות בתחום מסוים אינם צריכים להשתמש רק בפופולריות שלהם כדי להביע את דעתם, אלא הם צריכים לבטא אותה בעזרת אומנותם", מסכם אהרוני. "זו קריאה די נואשת כי כפי הנראה התקשורת עובדת בעיקר על מהירות ופשטות – היא מחפשת ידוענים שיבטאו בצורה הכי ברורה ומהירה את דעתם על כמעט כל דבר, כפי שנראה שנעשה לרוב בפאנלים של התוכניות בשעות הבוקר והצהריים ולעיתים מוזמנים גם ידוענים לפאנלים של מהדורות החדשות להביע דעתם במגוון נושאים. אך צריך להבין שזו דעה שאינה שונה מזו של כל אזרח מן השורה שנתפס ברחוב ונשאל לדעתו".
התרעות פיקוד העורף