חברו הקרוב של יהונתן גפן ז"ל ספד לו: "מעולם לא חשתי כאב כזה, הוא סיפר לי שכתב ספר חדש"

"אבל איך הוא כתב לי לפני שלושה ימים? הוא כתב לי על מאיר, הוא כתב לי 'איבדתי חבר קרוב, שגדל איתי, שהיינו כמו אחים. אבל אני קצת כועס עליו, אני כועס עליו בגלל שכל מי שהוא השאיר עכשיו אחרי שהוא הלך'. גם אני חושב שיהונתן, כמו יהונתן לא יהיה יותר. הייתי בניו יורק הוא כותב לי 'כתבתי ספר ילדים חדש שנקרא הייתם קהל נהדר'. תשמע, עם יונתן עברתי המון תחנות. הכי הרבה מכל חבר שהיה לי אי פעם בחיים. עשינו מסע לפטרה, כמו שעשו פעם בשנות החמישים. הייתי אצלו בבית, ישנתי אצלו", הוסיף.

בהמשך, סיפר זיו כי הכיר את גפן בסוף שנות השמונים, תחילת שנות התשעים. "הפגיש אותנו הסוכן. הפגישה הראשונה הייתה באיזה בר על וודקה ובירה, חשבנו שזה בסדר לערבב היום אנחנו לא. התחברנו והתחלנו לעבוד על ההצגה הראשונה. לא יכולנו להיפרד אחד מהשני, היינו כל הזמן ביחד. בסוף גיליתי שיש עוד אנשים שהם שוחרים עם מוסכמות. בן אדם שמדבר ואתה מאמין לו. בן אדם שהמנורה הייתה לרגליו. היו יוצרים נפלאים בארץ, יהונתן לא דומה לאף אחד אחר, ואני יודע את זה. יש לי בבית את כל ההוכחות. יש לי פה חדר עם דברים שאני שומר רק בגלל שאני כל כך אוהב אותו", אמר.

עוד הוסיף: "הייתי בניו יורק וההתכתבות, קשה לי עכשיו להיכנס לוואטסאפ, אבל הייתה התכתבות ארוכה. חזרתי מניו יורק לפני שלושה ימים, קבענו להיפגש השבוע, הוא סיפר לי על הספר החדש, האבל שלו ממאיר, על הגעגועים שלו אליי ואני אליו. כל החברים שאני מדבר איתם כמו גבר אל גבר, ועם יהונתן השיחות שלנו היו כמו שתי בנות, 'אני אוהב אותך', 'אני מתגעגע אליך'.".

על גפן, אמר זיו כי לדעתו "הוא אף פעם לא היה מרוצה. אנחנו, אני, רואה הבדל ואני מוכרח להגיד שאני מרגיש סוף. בעקבות מותו ובעקבות הרבה דברים אחרים. הוא לא היה מרוצה ממה שאנחנו כביכול היינו מוכנים לחתום על זה. הוא חף ממוסכמות, מה שיותר מדי מנומס בשבילו לא יעבור. אפשר להתרכך בשנים האלה? אני חושב שיהונתן תמיד היה ביקורתי כלפי כל מה שקשור למולדת. הוא גם עשה הרבה ניסיונות וניסה ליצור בלונדון, צרפת. להיות עם יהונתן זאת הייתה בשבילי זכות. איירתי לו גם במעריב את הכתבות האחרונות, ציירתי לו, מעבר לזה שביימתי לו את חמש ההצגות שהוא כתב".

"אתה לא מאמין, בחיים שלי לא פגשתי בן אדם פתוח ונותן לך משהו ואומר לך 'תעשה עם זה מה שאתה רוצה'. איזה חופש. ההצגות שלנו היו משוחררות, חופשיות, לא לכל הקהלים. ההצגה האחרונה שעשינו הייתה בכלל על השכול, על קידוש השכול. הוא היה בקושי בא לחזרות, אמר 'אני סומך עליך'. יהונתן, יש לי רק מילה אחת - אח", סיכם.