הספר מגולל את סיפורו של ניקו, ילד יהודי בן 11 מסלוניקי, שאולץ על ידי הנאצים לשקר לבני קהילתו בעניין יעדן של הרכבות הנוסעות למחנות. העלילה אינה עוצרת בגדרות המחנה – היא נמשכת עשורים קדימה, ועוקבת אחרי ההדים הפסיכולוגיים והחברתיים שהשקר ההוא הותיר בנפשן של ארבע דמויות. בעיני אלבום, הסיפור גם אינו מסתיים בשחרור, אלא מתחיל שם מחדש, בצל מאבקים משפטיים להשבת רכוש, ניסיונות לבניית חיים תחת זיכרון נורא וההתמודדות עם רעיון ההישרדות בזכות שקר גורלי.
אנשים לא יודעים
אלבום מדגיש כי הספר “השקרן הקטן" אינו רק ניסיון להאיר פן פחות מוכר של השואה, אלא גם קריאה להרהור עמוק על טבעם של האמת ושל השקר בהיסטוריה האישית והקולקטיבית שלנו. “אנחנו חיים בעידן שבו המושגים אמת ושקר מתערבלים יותר מתמיד", הוא מסביר בריאיון ל"מעריב". “ובמקרה של השואה, שבה האמת נעשתה מטלטלת במיוחד, צריך לחשוב איך היא נרקמת מחדש מתוך ההרס והכאב".
בנוסף, אלבום רואה ב"שקרן הקטן" סיפור על זיכרון והנצחה. “זיכרון הוא לא רק לשמור את מה שקרה, אלא גם להבין איך הוא ממשיך להשפיע על הדורות הבאים", הוא אומר. “הסיפור מראה איך הטראומה לא נעלמת עם הזמן, אלא נושאת עימה שכבות של כאב, הבנה, ואף שקר. שקר לעיתים נדרש כדי להמשיך לחיות".
זוהי גם הסיבה לכך שהוא בחר לכתוב את הספר במתכונת של משל מוסרי, המאפשר קריאה ברבדים שונים – כמסע היסטורי, כסיפור אנושי, או כפרשנות פילוסופית על אמונה וכאב.אלבום נמצא בימים אלה במסע לקידום ספרו ברחבי ארצות הברית, ואת הריאיון הטלפוני איתו אני מקיימת למרבה האירוניה מתוך הממ"ד, בזמן אזעקה שמפלחת את האוויר.
בסלוניקי, העיר שבה מתרחש הסיפור, חיה אחת הקהילות היהודיות המפוארות באירופה, קהילה ש־96% מחבריה נספו בשואה. אלבום נסע לשם כדי לשמוע מה קרה כשהמעטים חזרו לעיר. “רוב הסיפורים על השואה מתרחשים בפולין, בגרמניה", הוא אומר. "אבל כשהייתי צעיר גרתי ביוון, אז הכרתי מעט את המקום. כשהתחלתי לחקור, גיליתי שסלוניקי הייתה העיר היחידה באירופה שבה היהודים היו רוב האוכלוסייה. וזה הדהים אותי. רציתי שאנשים יקראו את הספר ויגידו ‘לא ידעתי’. כי רוב האנשים באמת לא יודעים שהייתה שואה ביוון. והבורות הזו היא בדיוק הסיבה להמשיך לספר את הסיפורים האלה, בכל פעם מזווית אחרת".
לדבריו, הוא עבד על הספר במשך שנים. “הוא נאמן מאוד להיסטוריה, גם אם הדמויות בדיוניות", אלבום מעיד. “למשל, תיאורי כיכר החירות בסלוניקי, בקיץ 1942, כשהנאצים ריכזו אלפי גברים יהודים בשמש שעות ארוכות – כל זה אמיתי. רציתי שתהיה לי האפשרות לומר לכל מי שיאמר שהגזמתי, ‘לא. זה באמת קרה’".
כשמאבדים את האמת
אלבום, שבילדותו למד בבית ספר יהודי, מתאר את הרומן כקרוב ביותר שלו לזהותו היהודית. “תמיד היו לי קשרים עמוקים עם היהדות. למדתי, התפללתי, כתבתי קצת עליה", הוא מספר. “אבל עד עכשיו לא העזתי למקם את הסיפור שלי בלב ההיסטוריה היהודית עצמה".
גם הפעילות החברתית שלו בהאיטי, שם הוא מפעיל בית יתומים מאז רעידת האדמה ב־2010, נשזרת בהקשר זה. “נסעתי לשם עם רב, עשינו קבלות שבת. עבורי, אמונה היא לא מסר של דת אחת, אלא שפה אוניברסלית של חמלה", הוא אומר.
כפי שעשה בעבר עם דמויות הנעות בין עולמות, גם הפעם אלבום מעניק קול למופשט ביותר: “האמת". היא המספרת הראשית של “השקרן הקטן". הבחירה להעביר את הסיפור מבעד לעיניה של אמת חיה, נושמת ומעורבת, מחדדת את הפערים שבין אידיאל מוסרי למציאות אנושית. “רציתי לבחון איך אנחנו חיים עם שקרים, לא רק השקר הגדול של הנאצים, אלא גם עם השקרים הקטנים שאנחנו מספרים לעצמנו כדי לשרוד", הוא מסביר. “הדמות של ניקו, ילד שמעולם לא שיקר, היא כמעט מלאכית. דרכו רציתי לבדוק מה קורה כשאדם כזה נאלץ להיכנע למציאות".
התרעות פיקוד העורף