“אני לא חושבת הרבה על מה שאני עושה, על ההספק שלי", טוענת בן ארי בת ה־37. “אני פשוט נענית לכל מה שמגיע אליי ומרגיש לי נכון, מיד מגיבה ומשתתפת. זה זמן מלחמה, ואני פועלת. יש דבר אחד שאני יכולה להגיד שאני ממש מתענגת עליו והוא מרגש אותי מאוד: כשאני נמצאת בהרצאות בארץ או בחו"ל, והקהל מוחא לי כפיים עוד לפני שפתחתי את הפה, ואני מרגישה את החיבוק הזה. אני מרגישה שהם יודעים מי אני ומה באתי לעשות. הם לא מחפשים צהוב או את השם שלי בגלל האיש שהייתי נשואה לו, אלא הם ממש יודעים על מה אני מדברת כבר שנתיים ורוצים לצרוך את התוכן הזה. זה מרגש אותי בטירוף. המפגש הזה עם האנשים ומה שזה עושה להם הם זכות גדולה".
המלחמה שינתה לחלוטין את נתיב חייה של בן ארי. “לפני 7 באוקטובר לא חשבתי בכלל על כיוון כזה", היא מודה. “ילדתי באוגוסט 2023, חודשיים לפני שפרצה המלחמה, והתכוונתי להישאר בבית. תמיד עסקתי בכתיבה ובעריכה, אבל התוכנית המקורית הייתה להתחיל לעשות משהו בגיל 40 ולעבוד עד גיל 80. קצת לפני המלחמה קרו לי כמה דברים מוזרים: בוקר אחד קמתי עם קול שאומר שאני צריכה לפתוח חשבון פייסבוק, אבל אז חשבתי לעצמי שאין לי מה לומר עכשיו לעולם, אז אין לי צורך בזה. החלטתי שכשתהיה לי בשורה, אפתח".
"כשהתכוננתי ללידה, חברה טובה שלי עשתה עלייה מארצות הברית והגיעה לפרדס חנה עם משפחתה. מצאתי את עצמי מארחת אותם, והיא סיפרה לי שאחותה כתבה ספר ילדים באנגלית ומחפשת מתרגמת שתתרגם את הספר לעברית. אמרתי לה שאני לא מתמחה בספרות ילדים או בתרגום, אבל הנושא של הספר דיבר אליי, אז תרגמתי לה את ספר הילדים. ואז ב־7 באוקטובר פרצה המלחמה ומצאתי את עצמי כותבת ספר ילדים כי הרגשתי שאי אפשר לא לספר לילדים מה קורה בזמן שהם מבינים מהמבטים שלנו, הבוגרים, שקורה פה משהו, ואי אפשר לנתק אותם. משם התפתחתי להרצאות, לספר נוסף ולראיונות עם משפחות שכולות".
השבוע בונה בן ארי נדבך נוסף בקריירה המתפתחת: היא תתחיל לערוך ולהגיש את סדרת הפודקאסטים המצולמים החדשה “בשבילם" בערוץ חדש בשם “גיבורים" שהושק ב־Partner tv (אפיק 136 בשלט). הערוץ הייחודי יציג שלל תכנים העוסקים בגבורה ישראלית. הוא יפיק ויערוך סרטי זיכרון, רצועות דוקומנטריות, פודקאסטים מצולמים ועוד.
במסגרת סדרת הפודקאסטים תפגוש בן ארי לוחמים ולוחמות, בני משפחות שכולות, פצועים בגוף ובנפש, לשיחה על חיים ועל שכול. “למעשה, התחלתי את הרומן שלי עם פודקאסטים לפני כמה חודשים בהסכת עצמאי שהתחלתי להקליט באולפן שתרם למטרה זו אסף נבון, מנכ"ל אתר ההיכרויות לדתיים ולמסורתיים, ‘שליש גן עדן’", היא מספרת. “אסף הציע שאראיין אלמנות כדי שיוכלו לספר על האהבה שלהן לבני הזוג שנפלו. התחלתי לראיין אלמנות, וקיבלתי עוד ועוד פניות מאלמנות, ובהמשך מבני משפחות שכולות. כך גם הגעתי לכתוב את הספר השני. ואז הגיע הטלפון מ’פרטנר’, שהציעו לי את הפודקאסט. זימנתי את זה בלב, וזה הגיע".
בן ארי מדגישה את מרכזיותו של העיסוק בחיים בשידורי הערוץ החדש: "הערוץ הזה מספק 24/7 תכנים מעוררי השראה, לא במטרה להעציב, אלא כדי להעצים. יש בפודקאסט שלי רגעים לא קלים, בייחוד כשמגיעה השאלה על הדפיקה הנוראה בדלת, אבל אנחנו ממש לא נשארים שם. אתה מתחבר לשבר ולכאב, אבל השאלה היא איך מגדלים כאן חיים, ולאן המדינה הזאת הולכת. אני פחות בתדר של מי דפק אותנו – המדינה, הממשלה או הצבא – ויותר במקום של מי האנשים שבונים את המדינה".
אחד המשפטים שנחרתו אצלה במהלך ההקלטות היה זה שאמרה לה אם שכולה: “אתם, שעושים לנו ריטריטים וסדנאות ומראיינים אותנו – אתם הגשר שלנו בין העולם הזה לעולם הבא, לאהובים שלנו". בן ארי ממשיכה את הרעיון בדרכה: “אני חושבת שהמשפחות השכולות סוללות לנו את הדרך, כי הן מראות לנו איך מגדלים חיים. אני אקשיב להן ואאמין להן".
“גיבורי־העל שהילדים שלי רואים הם לא גיבורים אמיתיים", בן ארי אומרת. “הבסט סלר שלנו הוא התנ״ך. יש בו אנשים רגילים שעשו היסטוריה, שלקחו אחריות, שמראים מה זה אחדות, איך בונים חיים, איך בונים מדינה. גיבורי 7 באוקטובר והמלחמה הם חלק מהשרשרת הזאת, ולכן עלינו להקשיב להם ולהתמסר לבנייה המואצת החדשה שיש כאן. זו בנייה כואבת ומפרכת, אבל אני מאמינה שיש לה פירות. שאלת השאלות היא מי נהיה ומי הילדים שלנו יהיו כשהמלחמה תיגמר".
כמה שעות לפני הריאיון אירחה בן ארי לשיחה בפודקאסט עובד סוציאלי שאיבד את בנו במסיבת הנובה. “הוא היה מפונה מקיבוץ סעד והוא לא היה מסוגל להישאר בבית המלון", היא מספרת. “הוא אמר לי: ‘לא יכולתי להישאר רגע באווירה שלא עושים בה כלום. הלכתי והקמתי מתחמים לנוער מפונה כדי לעזור להם’. אתה רואה שהוא בוכה, מתאבל. זה לא שהוא מדלג על שלבים. זה אדם שבחר להתעסק ביש ולא באין. כל מילה של המרואיינים האלה היא תמונה של עבר, של עתיד ושל הסיפור של כולנו".
התרעות פיקוד העורף