לטענת המחברת, בסאנו השתמשה בשם העט "שייקספיר" וכתבה את כל יצירות המחזות המפורסמות, בעוד האיש משטרטפורד, שעתיד היה להיות ידוע כוויליאם שייקספיר, קיבל את הקרדיט על עבודתה.
קוסלט מסבירה כי שייקספיר נבחר בהיסטוריה בגלל העדפת תרבות "גברית ולבנה", בעוד האישה השחורה והיהודיה נעלמה מהנרטיב הרשמי. היא מציינת: "אם שייקספיר הייתה אישה ממוצא צבעוני, זה היה מושך תשומת לב לסוגיות של שלום וצדק בחברה".
עוד מוסיפה מחברת הספר כי "מה אם לנשים היה תפקיד מרכזי והשפעה תרבותית, אך הן הושתקו ונמחקו מההיסטוריה הרשמית? זה מאתגר אותנו להרהר מחדש בהבנתנו את החברה".
במקביל, החוקרים מזהירים כבר שנים כי וויליאם משטרטפורד, אדם ממעמד פרובינציאלי וללא השכלה פורמלית, לא יכל להשיג את רמת הגאונות הספרותית שנרשמה ביצירות.
הספר מחדד את הספק הזה ומסביר: "היסטוריונים לא הצליחו להסביר איך אדם ממעמד נמוך זה הגיע לרמת הידע הרחבה הנדרשת". בספר נטען כי בסאנו הייתה ממוצא יהודי ומורית (צפון-אפריקאי), וגדלה בוונציה הקוסמופוליטית של המאה ה-16.
בכך, לטענת המחברת, הייתה לה "זהות רב-תרבותית" שנתנה לה את היכולת לשלב השפעות שונות ביצירות. בנוסף, הספר טוען כי חלק מהיצירות כוללות רמזים נסתרי חיים אישיים של בסאנו, וכי האיש משטרטפורד ניצל את דמיון השמות כדי להציג את עצמו ככותב.
בסיכומו של דבר, קוסלט מדגישה: "במקרה של עמיליה בסאנו, הבעיה היא לא רק מיזוגינה היסטורית, אלא גם גזענות היסטורית. היא הייתה מור ויהודיה, וההיסטוריונים המודרניים לא נתנו קרדיט לזהות שלה והשפעתה על התרבות המערבית".
לפי הספר, שייקספיר נולד במשטרטפורד ב-1564, בנו של יצרן כפפות, למד בבית ספר מקומי ונישא בגיל 18 לאן הת'אווי בת ה-26. עד 1592 הופיע בשוק התיאטרון בלונדון. שייקספיר מת ב-1616, בעוד בסאנו נפטרה ב-1645.
התרעות פיקוד העורף