מציאות והשראה
"כל ילד או מבוגר, כולל אני עצמי, הרגיש מתישהו לא שייך למקום שהוא נמצא בו, הרגיש זר או בחוץ", סיפרה בעבר רון-פדר-עמית בריאיון לרשת 13. "דרך הספר ניסיתי לראות את העולם מנקודת מבט של מי שגדל בשוליים, ולכן בחרתי לכתוב את הספר בצורת יומן, כפי שציון עצמו חווה את חייו".
על בסיס חוויותיה עם ילדי האומנה כתבה הסופרת החל מ-1974 סיפור בהמשכים בשם "אל עצמי" שפורסם בעיתון "הארץ שלנו". "הדמות של ציון נולדה בגלל היחס המתנשא של החברה האשכנזית-בורגנית, שממנה באתי, לילדים משכונות המצוקה", סיפרה בריאיון עבר. "ציון היה חלום על ילד מרקע קשה, שלמרות כל המכשולים מצליח להשתלב בבורגנות האשכנזית והופך לטייס". לימים סיפרה רון-פדר-עמית כי שאבה השראה מהספרים "טום סויר" של מארק טוויין ו"הבלתי מנוצחים" של וויליאם פוקנר.
רון-פדר-עמית עיבדה את הסיפור בהמשכים מהעיתון לספר, ושלחה אותו תחילה להוצאת "עם עובד". אבל ההוצאה דחתה את הספר, בטענה שהוא "לא שלם". את הכפפה הרימה הוצאת הספרים "מלוא" שהתמחתה בספרי ילדים ונוער, וב-1976 יצא "אל עצמי" לאור.
הקורא הראשון
ביטון הגיע בגיל 10 לבית האומנה של גלילה ובעלה. "בהתחלה היה לי קשה מאוד", הוא מודה. "זה לווה בפחד בלילות. הייתי רחוק ממשפחתי, ושום דבר לא ניחם אותי או הפיג את הפחד. הגעתי לירושלים עם מבטא מרוקאי כבד. אני זוכר שנכנסתי לראשונה לכיתה, והמורה ביקשה שאציג את עצמי. אמרתי במבטא מרוקאי: 'שלום, קוראים לי מיכה ביטון ואני משדרות', וכל הכיתה נשפכה על הרצפה מצחוק. בהפסקות, הילדים התלחששו והתאכזרו אליי. גם אצל גלילה הייתי צריך להתרגל לדברים חדשים. הכל היה שונה: הטעמים, החוקים והמנהגים. אתה לא יכול לפתוח את המקרר בלי שביקשת רשות. לא ידעתי איך לאכול את זה, וכמובן ברחתי כמה פעמים והחזירו אותי".
ביטון מוסיף: "אבל לאט-לאט ההתקרבות ביני ובין גלילה עזרה לי להתרגל למציאות החדשה. ניהלנו שיחות ארוכות שמצאו את עצמן בספרים של 'אל עצמי'. היא סיפרה תמיד שאני הדמות שהיא חיכתה לה בשביל הספר. אבל היא כתבה את הספר לא רק עליי, אלא גם על שאר הילדים שהיו בבית האומנה. שנה לאחר שהגעתי לירושלים גלילה נתנה לי קבוצת דפים שזה עתה יצאו ממכונת הכתיבה, ובכותרת בעמוד הראשון היה כתוב 'אל עצמי'. נכנסתי לחדר ולא יצאתי ממנו שבע שעות. כשסיימתי, יצאתי, והעיניים שלי נצצו מהתרגשות. גלילה שאלה, 'נו? מה אתה אומר?'. אהבתי אותו מאוד. קראתי את הטיוטה הראשונה ומיד הרגשתי הזדהות. לא בכל יום כותבים ספר בהשראתך, ולהיות הראשון לקרוא ספר כזה, זו זכות גדולה. ב-1980 גלילה הוציאה את הספר 'מעון משפחתי' בסדרת 'אל עצמי' והוא ממש מדבר על החוויות האישיות שלי".
עם צאתו זכה "אל עצמי" להצלחה רבה. זהו הספר המצליח ביותר של הסופרת הפורה והיא עצמה התייחסה אליו כאל הטוב שבספריה. "אל עצמי" תורגם לתשע שפות: אנגלית, ספרדית, יפנית, מנדרינית, קוריאנית, סרבית, איטלקית, גרמנית וצרפתית.
לאורך השנים יצאו 31 ספרים נוספים שכתבה רון-פדר-עמית ועסקו בדמויות מהספר המקורי. כמו כן הועלו שתי הצגות המבוססות על הספר, סרט קולנוע, "אל עצמי" (1988), עם שיר נושא שביצע ביטון, ספר קומיקס (רומן גרפי) ואף סדרת טלוויזיה בשם "אל עצמי" שעלתה בשנה שעברה עדכנה את העלילה לדור ה-Z – ללא עיסוק בנושא העדתי.
"בסדרה הזאת לקחו את הסיפור לימינו, עם סלולרים ומחשבים שלא היו בשנות ה-70, וזה היה לי קצת מוזר", מודה ביטון. "במקור, ציון עם תלתלים שחורים כמו שלי היו, ובסדרה הוא בלונדיני. מה שחזק בסדרה ובספר, ועובד ויעבוד תמיד, הוא האותנטיות של הרגשות. כל ילד יכול להזדהות עם קשיי הסתגלות כשמוציאים אותך מהמקום הטבעי שלך ומעבירים לסביבה אחרת. אני שמח על הסדרה כי היא נותנת במה לקושי שילדים עוברים, וזה כנראה יותר חשוב מכל חזות, סביבה, מקום או זמן".
"הספר עובר המון עיבודים והתאמות לאורך השנים כי במתכונת המקורית הוא לא רלוונטי כיום, אבל הנושא של ילד שבא ממשפחת מצוקה תמיד רלוונטי", מסכמת שיכמנטר. "הבסיס מחזיק מעמד, ועובדה שגם עכשיו, 50 שנה אחרי צאת הספר הראשון, אנחנו עדיין מדברים עליו".
התרעות פיקוד העורף