המשורר הדתי והמתנחל לשעבר: "היהדות מסתאבת ומרוכזת בשימור הכח"

בגיל 34 יונתן ברג, משורר, איש תקשורת, ביבליותרפיסט ומבקר שירה פעיל, כבר אוחז בשלושה ספרים. הוא גדל בהתנחלות פסגות, אך חזר בשאלה לאחר שנזרק מהישיבה התיכונית שם, וכיום הוא רווק תל אביבי, המנהל דרך כתביו מערכת יחסים מיוחדת עם היהדות, האורתודוכסיה, הצבא והנדודים בעולם.

במהלך שירותו בנח״ל השתתף ברג במבצע חומת מגן ואיבד שני חברים בקרבות בחברון. עם המטען הזה, החליט לעזוב הכל ולנסוע לטייל בעולם, תקופה שבה התמסר לחיי הנוודות, להוללות במסיבות טראנס, ולסשנים ארוכים של סמים בקולומביה. ספרו החדש, ״עוד חמש דקות״, מושפע מההתרחשויות הסוערות, ומתאר שני חברי ילדות שגדלו באותה ההתנחלות אך פנו לעולמות מנוגדים בבגרותם, וכעת נפגשים שוב על רקע פינוי צפוי של התנחלות בשטחים לטובת הסכם מדיני. באומץ, בפיכחון ובכישרון רב נפתח כאן צוהר כפול אל שני עולמות שרק מעטים עסקו בהם מתוך היכרות אינטימית כל כך.

ברג, יליד 1981, הוא זוכה פרס יהודה עמיחי לשירה ותחרות הפרוזה ״כל ההתחלות״ מטעם הוצאת ״עם עובד״ וכאמור, הוציא עד כה שלושה ספרים: ״מפרשים קשים״, ״שעות ליד העולם״ והחדש, ״עוד חמש דקות״.

ברג מרבה לדבר על היותו דתי לשעבר. ״היום אני חושב על היהדות כגן פתוח, מלא שבילים, שהאדם צריך לפסוע ביניהם, למצוא את השביל המתאים לו, לבקר בחצרות שבהם הוא מוצא מנוחה ולהקשיב לדמויות שמדובבות אותו, ללא מפה מקבעת וללא מורה דרך חמור סבר״, הוא אומר. ״האדם חייב לפסוע בגן הזה ולא לפחד לפסווע בכל שאר הגנים שהאנושות טיפחה: אם זו התיאולוגיה והדתות, שבכל אחת מהן מסתתר גרעין של הקיום הרוחני, אם האמנות, הציור, הפיסול, המחול והמוזיקה ויותר מכולם - הספרות, ואם אלו גנים קטנים יותר, של ידידות וחברות ומערכות יחסים״.