התחלתי מלכתוב לעצמי. כשהייתי ילדה, הייתי מקשקשת על מחברות מתמטיקה כל מיני משפטים וסיפורים קצרים. אחרי שעברתי פרידה מבן זוג, פרסמתי סיפור שכתבתי בפייסבוק. משם הכל התחיל. בעבר הייתי יותר ביישנית. אהבתי לשמור דברים שכתבתי לעצמי, ולא כל כך הראיתי לאנשים. אחרי הפרידה הרגשתי פתאום צורך לא מוסבר לפרוק את הרגשות שלי במקום יותר גדול, כדי שאנשים יראו את זה".
הדוברת: אלמוג בר (23), סופרת צעירה מראשון לציון, שהוציאה לאחרונה ספר ביכורים, "שתי פרדות וחצי", אחרי שהצליחה לגייס 30 אלף שקלים באתר לגיוס המונים הדסטארט. בימים אלו כבר יצאה המהדורה השנייה של הספר, אחרי ש־1,000 עותקים ראשונים אזלו כמו לחמניות טריות.
"שתי פרדות וחצי" הוא אסופת סיפורים קצרים על אהבה, פרידה ומה שביניהן, שהתחילו את דרכם בפייסבוק, הפכו ויראליים והתנקזו לעולם הנייר.
"ככותבת סיפורים בפייסבוק, צברתי קהל קוראים קבוע עם כל סיפור שפרסמתי. למרות שלא מדובר בסיפורים בהמשכים, נוצר צימאון לסיפורים שלי. נוצרה ממש קהילה של אנשים שקוראים אותך. אין כאן סודות וקסמים. צריך לעבוד קשה. להשקיע בקוראים. להגיב להם בחזרה. להתכתב איתם גם בהודעות פרטיות. חשוב גם לשתף פעולה עם דפים חזקים בפייסבוק עם הרבה לייקים. כאלה שיכולים לשתף פוסטים שלך
"אני חושבת שהדור שלנו הוא דור שמאוד מתמקד בעכשיו. כרגע. וכמה שיותר מהר. רוב הקוראים שלי תמיד אומרים לי שהם אף פעם לא קוראים ספרים ארוכים, כי אין להם כוח וזמן לזה. הם מחפשים משהו שיעביר להם את הרגע. כשמדובר בסיפורים קצרים, לקוראים יש המון עולמות להתחבר אליהם, שמתארים מגוון תחושות וסיטואציות. משהו שהרבה פעמים רומנים ארוכים פחות נותנים. אני עצמי מאוד אוהבת סיפורים שאפשר לקרוא בכמה דקות, להתחבר אליהם לעומק, ולחשוב עליהם אחר כך, במקום להקדיש חודש שלם לקריאת ספר ארוך".
"ספר מודפס יותר מוחשי. אפשר לשבת איתו, להתענג ולהרגיש את הדפים. אני אוהבת ספר שאפשר להניח ליד המיטה, שתמיד יחכה לך, לדפדף לאיזה סיפור שרוצים בקלות, במקום להתחיל לגלול למטה עם העכבר".
התרעות פיקוד העורף