“בתמונה אחת הצליח ברויגל הבן לתאר עד כמה רחוק יכולה מערכת היחסים של בני אדם עם כסף להוביל אותם", כותב פרל. “לאילו פסגות של כסילות ולאילו תהומות של חוסר תבונה יכול האדם להביא את עצמו רק בגלל התאווה לעושר".
אפשר לומר שספרו של פרל הוא קצת כמו “קיצור תולדות האנושות", רק בגרסת האירועים הכלכליים שעיצבו את השוק העולמי לאורך השנים, מציידים ולקטים ועד לאלה שיצרו את מנגנון השוק החופשי והמונופולים הראשונים בהיסטוריה, ואולי מצליח לשפוך אור על מה שקורה היום בעולם בכלל ובישראל בפרט, בעידן של מונופולים ויוקר מחיה כמעט בלתי נתפס.
סיפור הצבעונים ההולנדיים שנמכרו בערכים לא הגיוניים והוציאו אנשים משליטה, מזכיר כמעט כל סיפור של בועה פיננסית שחוזר על עצמו כמעט בכל מאה, שלא לדבר על הביטקוין ושאר מטבעות הקריפטו המודרניים. “זה אכן סיפור שחוזר על עצמו שוב ושוב, נכס שמתחיל להימכר בערכים גבוהים, רק כי מי שקונה אותו בטוח שהוא מחר יכול למכור אותו ביוקר", מסביר פרל. “זה לא רק הצבעונים אלא קורה גם בנדל"ן וגם במניות. עם יד על הלב, אני לא יודע לומר לך איך ייגמר הסיפור של הביטקוין והקריפטו, כנראה שבמקרה הזה התוכנה והתשתית הן הרבה יותר רציניות. אבל אם את מתעדת את המרוץ האנושי לעושר ולכסף, אין ספק שהוא יודע לספק מערכות של נזק עצמי שבא לידי ביטוי בסוג של עיוורון".
פרל, בעברו עיתונאי ועורך המוסף הכלכלי של “מעריב" בגלגולו הקודם של העיתון, שימש אחרי קריירת העיתונאות הענפה שלו גם כמנכ"ל איגוד הבנקים. הוא חובב מסעות והיסטוריה ובגלגול התעסוקה הנוכחי שלו החליט להגשים חלום ישן ולכתוב ספרים. “מסע בשביל הכסף" הוא ספרו השני, פרי מסעות שעשה בעשור האחרון במדינות עולם שלישי כבוטאן, הודו וצפון טנזניה.
הוא יצא למסע מתוך סקרנות: “בכל הקריירה שלי יצא איכשהו שהסתכלתי על זוויות שונות בעולם הכלכלי, ואני אוהב לטייל בעיקר במדינות העולם השלישי. ובכל פעם כשנסעתי, ידעתי לחפש את ההקשרים, לאסוף ולתעד. וידעתי שאני רוצה לאגד את הסיפורים הללו בספר שהוא גם יומן מסע וגם כזה שמגולל את ההיסטוריה האנושית דרך היווצרות הכלכלה ורגעים מעצבים בתולדותיה. לתת נקודת מבט גבוהה מ־30 אלף רגל ולספר סיפור שמראה איך המון אירועים לאורך ההיסטוריה, מלחמות, מגיפות, הגירות, הדרת נשים ואפילו קהילות יהודיות חיפשו את המסלול לעושר. זה לא חד־ממדי, אבל המרוץ הזה תמיד היה שם".
כששהה בבוטאן, גילה כי למעלה ממחצית מאזרחי המדינה לא משתמשים כלל בכסף. “זה היה מסע במנהרת זמן למקום שבו אנשים חיים בבארטר", הוא מתאר. “בצפון טנזניה, למשל, פגשתי אנשים ששימרו את הקונספט של ציידים ולקטים, שעדיין חיים בקבוצות קטנות בחברה מאוד שוויונית, שבה מעמד הנשים שם הוא לאין שיעור שוויוני יותר מכל חברה אחרת באפריקה ואולי גם במקומות מסוימים בעולם המערבי. למשל, אין שם בעיה לנשים לפרק מסגרות משפחתיות, את לא צריכה שייתנו לך גט. הקונספט שלהם זו כלכלת מתנות, הם הבינו חלק גדול מהערכים של הכלכלה החברתית של היום".
בתום המסע לבוטאן מצא את עצמו פרל תקוע במדינה המבודדת מכיוון שהמלך תפס את המטוס היחיד החוצה. נסיכת בוטאן החליטה לסייע לו בנתיב יציאה דרך הודו עם שני מלווים מקומיים בשם פאסאנג וג'ימגו. “זו הייתה נסיעה נוראית וארוכה ביותר", מספר פרל, “אחרי שעות ארוכות של נסיעה קשה עצרנו להתרעננות, ופתאום אני רואה את שני המלווים מתקרבים אליי עם בגדים אחרים. הם ויתרו על השמלות המסורתיות ולבשו ג'ינס, חולצה של קוקה קולה וכובעים של הניו יורק ניקס, ואז אמרתי להם שהגעתי כדי להבין מה עושה אתכם מאושרים ונראה לי שעכשיו הבנתי".
במסע מצא פרל השפעות חיוביות בתוך המרוץ לעושר, וחלק עיקרי בכך קשור בתרומתן של הנשים ושינוי התפיסה לגביהן לאורך השנים. “התשוקה של האדם לעשות כסף היא זאת שבאמצעותה אנשים שברו את המשוואה הבלתי נסבלת של אלפי שנים שבה האישה נתפסה כמכונה לייצור ילדים שפועלת לצד גבר מפרנס", הוא אומר. “מתי הגברים היו מוכנים לוותר על ההגמוניה הזאת? כשהבינו שהם לא יכולים להשאיר את המפעלים ריקים במלחמת העולם השנייה, ואחר כך התפיסה נשברה סופית כשהמציאו את הגלולה למניעת הריון, המצאה שטרפה את הקלפים. זה תהליך שקורה בהדרגה. ברגע שהאדם מבין שהתשואה של מוח מניבה לו יותר כסף מהתשואה על שרירים, הוא יוכל לוותר על אותן השלכות של החטא הקדמון שהפילו על האישה בדתות מונותאיסטיות, פגאניות ועוד במשך אלפי שנים".
בספר ישנן אנקדוטות היסטוריות שגורמות לקורא המודרני לגחך כשהוא מבין שהמרוץ האישי שלו אחרי אייפון משוכלל יותר מדי כמה חודשים לא שונה בהכרח מהמרוץ אחרי פרסת הסוס. “פרסות הסוסים, באמצע ימי הביניים, וייצורן באופן סדרתי, היו ממש האייפון של התקופה", הוא אומר. “זה לא רק הגדיל את התפוקות של הסוסים וגרם לפריצת דרך כלכלית, אלא עבר כחוט השני דרך כל אספקט בחיים. חרשי הברזל פתאום קיבלו את השידוכים הטובים ביותר, נכתבו עליהם שירים, היו פסטיבלים ותחרויות, והמעמד החברתי שלהם היה גבוה. מי שייצר פרסות לקראת אמצע ימי הביניים היה ההייטקיסט של היום, וכל אמא אירופית חלמה שהבן שלה יהיה נפח. גם המעמד המיסטי של פרסה שמביאה מזל נולד בעידן ההוא. בגלל שהפרסה עשתה שינוי כל כך משמעותי באנושות, אנשים האמינו שהיא תגן עליהם ותלו אותה בפתח הדלת".
אפרופו היסטוריה, הידעתם שקהילות יהודיות המציאו את פייסבוק אלף שנה לפני מארק צוקרברג? “זה היה מדהים לגלות כיצד יהודים הצליחו למנף את כל הצרות שלהם", אומר פרל. “הם מנסים להתפזר בקהילות שונות במדינות שונות, קשה להם אומנם, אבל אז פתאום הם מגלים שהם הציבור היחיד באירופה שיש להם נטוורקינג שמדבר באותה שפה, שיש להם מערכת אכיפה משפטית משותפת. אם אני עושה עסקים מסוימים, יש גוף שהוא בית הדין הרבני שעוסק באותם דיונים בספרד, באיטליה ובכל אירופה, וזה פוטנציאל אדיר לעסקים".
באותה תקופה, היהודי בגולה הוא מצרך מבוקש. אצילים, מלכים וראשי ערים מושכים את היהודים אליהם, כי הם מתגמלים את המערכת. החינוך יצר סוג של בידול ותגמל אותם. הבעיה מתחילה בסוף תקופת ימי הביניים, כשמתחילה תקופת ההשכלה. “בתקופת ההשכלה האירופים למדים שאומנם יש תורה ואמונה בה אבל שגם מותר להטיל ספק ולהתחיל לחקור. היהודים ממשיכים ללמוד שאמת יש רק אחת והיא בתורה, וכאן מתחיל הפער להצטמצם, עד שבסופו של דבר, התמונה מתהפכת, מה שהיה יתרון כלכלי הפך לפתע כחיסרון", הוא אומר.
בני אדם תמיד חיפשו דרכים לעשות כסף או לסחור, ונדמה כאמור כי התשוקה לעושר מעולם לא ידעה שובע. בצפון הודו, למשל, הוטל מס חזה על נשים שבחרו לכסות את שדיהן באופן פומבי. פקידי ממשל עברו מיישוב ליישוב ומדדו את היקף החזה של אותן נשים שביקשו לכסותו, ושילמו מס על פי הגודל. ואם זה נשמע מוזר, מה תאמרו על הקיסר הרומאי אספסיאנוס, שהטיל מס על שתן בתקופת שלטונו. הוא רצה להתמודד עם המיתון הכלכלי הקשה בתקופת שלטונו, אלא שאז הגיעה לאוזנו השמועה שאנשים אוספים שתן משירותים ציבוריים ברחבי רומא ומפיקים ממנו אמוניה שמשמשת לכביסה. גביית המס על השתן הכניסה עוד קצת כסף לקופת המדינה.
היו גם דברים ששינו את העולם, בדיוק כמו הקונטיינר והקיטור. משקפיים, למשל. הסיפור הטריוויאלי הזה החל אצל אלמוני באיטליה שהבין שהאף האנושי הוא בעצם מדף, גילוי שחולל מהפיכה כלכלית עצומה בקרב בעלי מלאכה, שבמקום להחזיק ביד אחת זכוכית מגדלת, הבינו שהם יכולים להשתמש בשתי הידיים ולשכלל את עבודתם בזכות מה שיכונה בעתיד משקפיים.
בעניין יוקר המחיה שמטריד את כולנו מוסיף פרל שהבעיה לא תיפתר כל עוד היעדר התחרות במשק נמשך לצד פריון נמוך. התחרות במשק לטענתו היא עניין בר־טיפול, שאפשר ליישם באופן מיידי, כגון רפורמות בתחום הייבוא ובנושא הכשרות שיכניסו תחרות לענף המזון ולענפים אחרים, אך כמובן שכמו כל דבר הוא תלוי פוליטיקה.
התרעות פיקוד העורף