יצירה ויזואלית מסקרנת: הסרט "מלך החגיגת" מגולל את סיפור חייו של גבי (אושרי כהן), שילוב של ברון סמים תל אביבי וגאון ביוכימי מתחכם. בין תחנות חייו של גבי אנו חווים את תהליך "התבגרותו" החל מסתם תל אביבי רווק מצוי, אל דרכו להיות גבר נשוי ואיש משפחה. כאמור, הדבר המעניין בסרט הוא ללא ספק החלק הוויזואלי, היצירתי והצבעוני.
משהו יפיפייה שמזכיר את ההתפעלות הראשונית שהייתה לנו כשצפינו ב"ואלס עם באשיר". נגיעות אנימציה ראויות לשבח שלעיתים גורמות לך להרגיש שאתה עצמך בטריפ של סם או פטריה. אך לצערי, פה נגמרות המחמאות. יש לא מעט סצנות (בפרט סצנת המסיבה) בה הניצבים והבעות פניהם כ"כ גרועים שנראים כאילו לוהקו באופן אקראי באותו יום.
הטקסטים מייגעים וארוכים. גבי (אושרי כהן), מסביר ומרחיב (לעיתים בקריינות רקע, לעיתים בסצנות עצמן) על "גאונותו" ועל איך הוא יצר את יצירת הפלא הפסיכואקטיבית שנקראת "חגיגת", והסצינות האלו לעיתים נשמעות כמו הקראה אוטומטית מויקיפדיה. כן, היה שלב שנשמעו נחירות מהקהל. הטקסטים לא משרתים את הסיפור, אלא יותר מזכירים מצגת PowerPoint ל"מדריך ליוצר הסמים המתחיל".
אושרי כהן מגיע בסרט הזה במנות גדולות מידי לווריד של הצופה, הוא לא אמין בדמותו של "מדען גאון", ובכלל - הסרט לוקח אותנו לתקופה נוסטלגית אך לא סקסית במיוחד של תחילת שנות ה-2000, בהן סם החגיגת היה נפוץ בכל העיר, וגרם ללא מעט אנשים להתאשפז בבית החולים בעקבות לקיחתו. אז אם לא בסרט, לפחות מזל שבמציאות - סם החגיגת יצא מהחוק.
בגדול, הפוטנציאל היה טמון כאן מההתחלה בצורה בולטת, אך אכזב ככל שהסרט התקדם. מבחינה עלילתית, יש כאן הכל מהכל, ניסיון נואש של התסריטאים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. יש כאן שילוב של דרמות בינלאומיות, יחסים בין בני זוג, עבירה על החוק, בוטות, מין וסיפור יעני מרגש על אבהות. אך עדיין, כל המרכיבים הללו, לא מספיקים בשביל לגרום לצופה להיות מרותק למסך.
התרעות פיקוד העורף