קולנוע קסם: הסיפורים מאחורי הציטוטים המיתולוגיים של הקולנוע הישראלי

יוסף שילוח החליט לאלתר והפיל את כל ההפקה מצחוק, אבי נשר לקח סיכון ויצר סצנה בלתי נשכחת וזאב רווח המציא משפט מהראש וגנב את ההצגה. לרגל יום העצמאות, חזרנו אל הסיפורים הקטנים מאחורי הציטוטים הכי גדולים

06:00 14/05/2024

גבעת חלפון אינה עונה | צילום: באדיבות yes,ערן ריקליס

גלריה

מציצים (1972)

"כבוד בית המשפט! בשישי לשישי שבעים ושתיים נראה הנאשם, מר אלטמן, כשהוא מציץ לתוך החור, של המקלחות, של הנשים, וכל זאת בעין בלתי מזוינת! לאור המצב החמור השורר בארץ מבחינה מינית, שעשרות, ורבבות, של חולי מין, מציצים ומחרמנים את כל היישוב באשר הוא שם, אבקש להחמיר בדינו של הנאשם אלטמן הקטן, הידוע יותר בכינויו אלטמן הקטן החרמן הקטן".

"הסצנה המפורסמת הזאת לקחה יום צילום שלם", סיפר ארבל, כיום מנכ"ל חברת הובלת מטענים אווירית. "במשך שש שעות הייתי תלוי הפוך, וזאת הייתה חוויה שהותירה חותם. אורי זוהר בחר בתאריך הזה באופן מקרי כי זה התאריך שבו צילמנו את הסצנה, זה באותה מידה יכול היה להיות השביעי לשישי. עד היום בכל שנה ב־6 ביוני אני מקבל טלפונים והודעות מאנשים שמזכירים לי את התאריך. שולחים לי 'גוטה הפוך?', 'גוטה ישר?' ועוד שלל סיסמאות. זה ממש כיף וחוזר על עצמו כל שנה, זה כמו עוד יום הולדת".

צבי שיסל בסרט ''מציצים'' | צילום: מתוך הסרט

צ'רלי וחצי (1974)

"מי מתעסק? זה מיקו! מה רוצה התולעת? מחפשת חכה!"

גאולה נוני וזאב רווח בסרט צ'רלי וחצי | צילום: יוני המנחם

חגיגה בסנוקר (1975)

"מי הם עשרת הצדיקים שהובטח להם עוד בחיים להיכנס לגן עדן?"

כיוון שגבריאל, המתחזה לתאומו עזריאל, לא ידע דבר וחצי דבר בענייני תורה, הוא ניסה למרוח את הזמן בלאכול קציצות. הישועה הגיעה כשעזריאל האמיתי הגיע, ולאחר שחנוכה החליף ביניהם בחשאי, עזריאל השיב נכונה - אך כיוון שלא ידע על הקציצות שמתחזהו בלע, ביקש לשתות כוס חלב – ויצר סמטוחה אחרת.

"בתקופה שבה כתבתי את התסריט הייתי עיתונאי. עבדתי בשבועון 'העולם הזה' והיינו מקבלים ספרים לביקורת", משחזר התסריטאי אלי תבור. "אחד הספרים שקיבלתי היה אנציקלופדיה תלמודית. בדיוק כתבתי את הסצנה על המפגש בבית הרב, אז ניגשתי לאנציקלופדיה, לקחתי כרך מקרי, פתחתי אותו וראיתי את הסיפור על עשרת הצדיקים שהובטח להם גן עדן עוד בחייהם. משם פיתחתי את הסצנה ואת הדמות של חנוכה. זאביק בנה את הדמות ואת התלבושת. הוא הביא את המשקפיים עם העדשות מתחתיות של בקבוקים, זאת הייתה המצאה שלו. הבמאי בועז דוידזון נתן לו חופש מוחלט לפתח את הדמות, וזאת הייתה התוצאה".

גבעת חלפון אינה עונה (1976)

"מה אתה עושה אם המצרים מתקדמים אל עבר המוצב? מה שעשינו ב־56'! מה עשיתם ב־56'? מה שעשינו ב־48', אין יותר טוב מזה, בטח! ומה עשיתם ב־48'? 30 שנה, לך תזכור, אני יודע..."

דיין כתב את התסריט בהשראת חוויות המילואים שלו בחודשים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, עת היה עדיין מגויס וישב חודשים ארוכים חסר מעש עם יחידתו בסיני. בשנת 1974 יצאה שלישיית הגשש החיוור עם תוכניתה "אופסייד סטורי", שבה נכלל מערכון שכתב יוסי בנאי בשם "שיח טבחים", שם מספרים שני טבחים למפקדם הצעיר על מה שעשו ב־48'. המערכון הצליח מאוד ודיין נחשף אליו, כמו כל המדינה, דרך הרדיו, ומצא בו גם מקור הזדהות בעת ששהה עדיין בסיני.

בשנת 1976, כשכתב את התסריט, החליט לשלב את הרעיון של מילואימניקים שחוזרים כל רגע למה שעשו ב־48', והכניס את הפאנץ' שהם בעצם מדברים על 48' אך לא זוכרים באמת מה עשו אז.

הלהקה (1978)

"לבן, לבן, אז שפכו קצת לבן, אז מה? בשביל זה לפרק את הלהקה?"

"היססתי, ואז נזכרתי בימיי כנגן ג׳ז, ובמאסטרו ג׳ז קשיש שפעם הסביר לי: 'אסור לחשוב יותר מדי, הגיטרה תמיד צודקת'. הקשבתי לגיטרה הפנימית. לקחתי סיכון. חברתי, המפיקה, תמכה לגמרי בהחלטה שלי. כתבתי סצנה חדשה. נכנסנו בשערי צריפין. ביקשתי מעוזר הפקה שירכוש כמה גביעי לבן, ויבקש מאלי גורנשטיין שיפגוש אותי מאחורי האוטובוס".

"לא תכננתי מראש לשפוך על עצמי לבן", מוסיף גורנשטיין. "באותו יום צילום אבי ניגש אליי ואמר שהתפקיד שלי עכשיו יהיה להציל את הלהקה, שזה צריך לקרות עם לבן ושיש לי רק טייק אחד, כיוון שאין בגדים להחלפה עבורי. התהלכתי בחורשות של צריפין, מקום הצילומים, ושברתי את הראש מה אעשה. ואז זה קרה ושפכתי על עצמי לבן. כולם היו בשוק, ואז התפקעו מצחוק. אף אחד לא ידע שזה הולך לקרות, אפילו לא אני. כל המשפט הזה הומצא על המקום ללא תכנון קודם".

מתחת לאף (1982)

"בא לי לעמוד על השולחן ולצעוק: 'אני, סמי בן טובים, דפקתי הקופה!'"

אלא שעבודתם של השניים התחילה ברגל שמאל. "לא היה פשוט לעבוד עם חיים בהתחלה", מודה גולדווסר. "האופי שלו הוא סגור ויש לו הבעות משונות. הוא כתב את התסריט בכתב יד. היה לו כתב גדול, אז הוא היה כותב ארבע מילים בשורה. אני עברתי על מה שהוא כתב, עשיתי תיקונים והחזרתי לו, והוא תמיד היה מוחק את מה שכתבתי והשאיר את מה שהוא כתב. למרות שהאגו שלי לא היה גדול התסכול שלי גבר, כי הוא פשוט מחק כל מילה שכתבתי".

למרות חילוקי הדעות החריפים בין השניים, גולדווסר בחר ללכת באופן מלא עם התסריט של מרין, ולגנוז לגמרי את התסריט המקורי שכתב, למעט ציטוט אחד. "המשפט היחיד שכתבתי בכל התסריט הזה, עוד בגרסה הקודמת לפני שחיים נכנס לתמונה, היה 'בא לי לעמוד על שולחן ולצעוק: אני סמי בן טובים דפקתי הקופה'. זה המשפט היחיד שתרמתי לסרט - ודווקא הוא זה שתפס והכי זכור מתוכו", מתגאה גולדווסר בחיוך.

ספיחס (1982)

"ברוכים הבאים לבָּסיס הטירונות. מרגע זה אתם לא ילדים יותר. מעכשיו אתם גברים, גברים עם ביצים, גיבורים. אבל מה? להיות גיבור זה לא בבת אחת. קודם כל אתם טירונים. אתם טירונים ואני המפקד. אתם המשרתים ואני המלך. אתם כוכבים ואני ירח. אתם קוצים ואני שוּשנה"

"אחת הגדוּלות של דוידזון כבמאי, מלבד החוש הקומי וכישרון הבימוי, היא החופש שהוא נותן לשחקנים לאלתר", מסביר אלי תבור, תסריטאי הסרט. "הציטוט הזה, שנכנס לפנתיאון הקולנוע הישראלי, הומצא על המקום על ידי שילוח. לא כתבנו אותו, בכלל לא חשבנו עליו. יוסי נכנס לתוך הדמות בצורה טוטאלית ואלתר לגמרי משפטים מהראש. אנשים חושבים שכתבנו את המשפטים האלה, אבל לא, יוסי חיפש מילים שבמבטא פרסי יכולות להשתבש ולהישמע מצחיק, ובגאונות הקומית שלו הוא יצר את אחד המשפטים הזכורים ביותר מהסרט".

"פארוק, תסגור את התריס, אנחנו ליד השולחן!"

כשבני משפחת קופרובסקי יושבים לאכול מצטרף אליהם דייר המשנה פארוק (יוסף שילוח ז"ל), בעל המבטא הפרסי הכבד ועם משקפיים מיוחדים: במשקף אחד ישנו קליפון ומאחוריו זכוכית מגדלת - ומשקף אחד רגיל, ללא קליפון.