ב־11 בספטמבר 1964, יום לפני עליית הצגת הבכורה, במהלך החזרה הכללית האחרונה, האולם היה מלא במבקרים, בעיתונאים ובקהל שבונים הזמינו לצפות במחזמר לפני עלייתו הרשמית ביום למחרת. “שייקה ויינברג בא אליי בצעקה: ‘בונים! כל העיר באולם! מחר תדבר כל העיר על הכישלון! להוציא את הקהל מן האולם!’", כתב בונים בספרו. “אמרתי: ‘מחר? מחר יש כבר הצגה, ואין הבדל אם כל העיר תדבר היום או תדבר מחר. אם תוציא גם איש אחד מן האולם – לא תהיה חזרה’. הוא זרק בי מבט מלא שנאה והלך. ישבתי בחיל ורעדה באולם. נגינת הפתיחה, המסך עלה, וכבר אחרי דקות מספר הרגשתי בחום שהחל לזרום מן הקהל אל הבמה. מרגע לרגע גאו גלי ההתלהבות והצחוק. אלתרמן ניגש אליי ולחש: ‘בונים, יישר כוחך!’. דמעות של רווחה זלגו מעיניי. אלה שניבאו לי כישלון באו ולחצו את ידי – ‘שמחים שטעינו’".
כך, לאחר דרמה מורטת עצבים מאחורי הקלעים, הוצג לראשונה ב־12 בספטמבר המחזמר “שלמה המלך ושלמי הסנדלר", שנחשב בהיסטוריה של התיאטרון כאחד ממחזות הזמר המצליחים בכל הזמנים בישראל, הן מבחינה אמנותית והן מבחינה קופתית, והפך את שני שחקניו הראשיים, אילי גורליצקי ויונה עטרי, לכוכבי ענק ולצמד הבלתי נשכח של התיאטרון.
“החידוש היה הפזמונים"
גלגולו של המחזה, עוד בטרם הפך למחזמר, נושא אותנו אל שנת 1942, כשהפעיל הציוני, עורך הדין והמחזאי סמי גרונמן, שעלה ארצה ב־1936, חיבר בגרמנית מחזה בשם “החכם והכסיל: המלך שלמה והסנדלר". המחזה התבסס על אגדת שלמה המלך ואשמדאי, המספרת על אשמדאי (מלך השדים), שמלך לתקופה מסוימת בעוד שלמה המלך נדד כקבצן, עד אשר שלמה גירש אותו חזרה אל השאול. לבקשת תיאטרון “האוהל" תרגם אלתרמן את המחזה לעברית וקרא לו “שלמה המלך ושלמי הסנדלר". המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון ב־7 בינואר 1943 בכיכובו של שמחה צחובל, והיה להצלחה גדולה, שבעקבותיה כתב גרונמן מחזה המשך, “מלכת שבא", שתורגם על ידי חיים חפר והוצג בקאמרי בשנת 1951. גרסה זו הועלתה כמחזמר ונחלה כישלון כה צורם שהקאמרי לא העז להפיק שום מחזמר בשנות ה־50.
במחצית הראשונה של שנות ה־60 שטף את הארץ גל מחזות זמר (“תל אביב הקטנה", “אף מילה למורגנשטיין" ו"גברתי הנאווה"), דבר שהצית בלבו של בונים, במאי הצ’יזבטרון ובמאי הבית של הקאמרי, את הרעיון להפוך את “שלמה המלך ושלמי הסנדלר" למחזמר. “כשקראתי את המחזה בתרגום, נוכחתי שהוא ממש מתחנן: ‘עשו ממני מחזה מוזיקלי’", כתב בספרו.
“דיברתי על כך עם אלתרמן והוא נתן את ברכתו לרעיון, ואף הבטיח לכתוב שירים חדשים להצגה, כפי שיידרש. באתי עם הרעיון להנהלת תיאטרון הקאמרי, שהיה נתון אותה עת באחד המשברים הכספיים הגדולים, והתקציב הגדול שנדרש למבצע כזה בעת כזאת עורר חשש מסוים, אבל אם אלתרמן אומר ‘כן’, מי יעז לומר ‘לא’? קיבלתי אור ירוק, מלווה בחששות, וניגשתי למלאכה. אלתרמן כתב שניים־עשר שירים חדשים שהקפיצו את העלילה קדימה. את המנגינות כתב ידידי סשה ארגוב, מנגינות עליזות וחכמות, ששירתו שירות נאמן את המילים של אלתרמן ואת ההצגה".
המחזמר מגולל את סיפורו של שלמה המלך, בעל לאלף נשים ובהן נופרית בת פרעה. לשלמה נודע על אודות שיכור פוחז שמסתובב בחוצות ירושלים ודומה לו כשתי טיפות מים - סנדלר בשם שלמי, בעלה של נעמה. כבודו של המלך, כך טוענים יועציו, נרמס בגלל אותו שלמי. שלמה מזמן את שלמי לארמון ומציע לו להתחלף עמו בבגדים ובתפקיד כדי להוכיח שבכוחו להסתדר ברחוב גם בבגדי סנדלר פשוט. תוך זמן קצר מגלה שלמה שאף על פי שהוא החכם מכל אדם, הוא אינו מצליח להסתדר מול פשוטי העם כשהם רואים בו רק סנדלר פשוט. שלמי, בתחפושתו כשלמה, מתגלה כמלך ערמומי ביחסו אל העם - אך מגלה כי הוא לא מוצא את מקומו כשליט ומלך, ונוכח כי מלאכת המלוכה קשה מהסנדלרות. לבסוף חוזר שלמה אל אלף נשותיו ואל המלכות, ושלמי חוזר אל בקבוק היין ואל נעמה אשתו.
“לפני שהמחזה הפך למחזמר הוא לא היה שונה ממחזות אחרים, החידוש המשמעותי היה הפזמונים שסבא שלי כתב", מספר סלור. “תוסיף להם את הלחנים של סשה ארגוב ואת השחקנים המופלאים - ויש לך קסם. זו ההצלחה הקופתית הגדולה והרווחית ביותר בתולדות התיאטרון העברי, ועד היום, בכל פעם שיש גירעון כלכלי, מעלים את המחזמר הזה מחדש".
“זה היה שיא הקריירה שלי. אלתרמן, שהיה נוכח בחזרות, היה משוכנע שהולך להיות חורבן, ואני זוכר שבהצגת הבכורה אמר לי מנכ"ל הקאמרי - ‘דם התיאטרון על ראשך’. בסוף הצחוקים הכריעו. יונה עטרי היא הפרטנרית הגדולה ביותר ששחקן יכול לאחל לעצמו. יותר מאלף פעם הופענו ב’שלמה המלך’ והמשכנו באין־ספור הופעות בידור. הייתי משחק את התפקיד הכפול של שלמה המלך ושלמי הסנדלר גם 3,000 פעם, ואין הופעה שבה לא ביצעתי שירים מהמחזמר הזה".
כשישבתי כאחד הנגנים התזמורת הייתה בגובה הקהל, ראינו את השחקנים והם ראו אותנו, והיה קשר עין בלתי אמצעי בינינו ובין הזמרים, אז הכל דפק בצורה נפלאה. הבעיה היחידה היום היא שקשה לקהל צעיר, מתחת לגיל 40, להבין את הטקסטים הגבוהים של אלתרמן. פעם השפה של אלתרמן הייתה יותר נגישה, אבל המוזיקה והשירים רלוונטיים לתמיד".
“המוזיקה רק משתבחת"
בעקבות ההצלחה ניצל תיאטרון הקאמרי מסגירה והצליח להחזיר לעצמו את הרווח הכספי, וההצגה עצמה רצה ללא הפסקות במשך כשלוש שנים רצופות ללא החלפות שחקנים. תקליט שירי המחזמר הפך לאחד מרבי־המכר הגדולים בתעשיית התקליטים בישראל בשנות ה־60 והשירים מתוכו הפכו ללהיטים. “אבא שלי אהב נורא את המוזיקה הזו וכילד אני זוכר שהייתי בבית וראיתי איך הוא כותב אותה בזמן יחסית קצר", משחזר ארגוב הבן. “ראיתי את הקסם שבו המוזיקה התהוותה. אני זוכר שב’שיר הפיוס’ שיונה ואילי שרים, אבא אמר לי: ‘שים לב, אילי הוא טנור, ויונה היא אלטית, כך שהוא שר יותר גבוה ממנה, אז סידרתי את המוזיקה במיוחד שתתאים לקולות שלהם’. כלומר, אבא לא כתב את המוזיקה לשחקנים אלא כתב אותה במיוחד לאילי וליונה. התפעלתי מהיכולת הגאונית שלו לעשות את זה. המוזיקה רק משתבחת עם השנים".
הוא כתב גם: “הסאטירה הפשוטה טובת הלב ורבת־ההשראה, ערכה גדול יותר בעיניי מן הפתוס הסינתטי של ‘כנר על הגג’ שובר הקופות". על אילי גורליצקי כתב שהוא “אחת התגליות הגדולות של ‘עונת התיאטרון העולמי’", וש"תנועות רגליו הקלילות והמדויקות מביעות אקסטזה שקטה של שליטה פיזית מושלמת". המבקר של “אובזרבר", רונלד ריידן, כתב שהוא מעדיף את “שלמה המלך ושלמי הסנדלר" על “כנר על הגג" ואף הוא שיבח מאוד את הופעתו של גורליצקי.
“סוד הקסם של המחזמר בעיניי הוא קודם כל השפה ה’אלתרמנית’, שהיא מיוחדת במינה, מעין עברית נוספת", מסכמת גיאת, שגילמה בהפקה של תיאטרון הבימה את נעמה, אשתו של שלמי. “זו שפה ציורית, שנונה, עברית משעשעת ומחורזת, וזה הרעיון האמנותי המרכזי שנותן את הייחודיות של הדבר הזה. מעבר לזה יש במחזמר שירים יפהפיים ומוזיקה יפהפייה. החוויה שלי הייתה מאוד טבעית בתפקיד הזה כי זכרתי את השירים, זכרתי את יונה ואת אילי בתור ילדה בתפקידים האלה, כך ששאבתי מהם השראה מאוד גדולה. במקביל אני מאוד מחוברת לשפה של אלתרמן אז היה לי נורא כיף להשתעשע עם השפה. מצד שני היה מאוד מאתגר להיכנס לנעליה הגדולות של יונה עטרי. המחזמר הזה מייצר משהו מאוד ישראלי, מיוחד ואמנותי שאין בכלל כמותו, וזו הסיבה שזה שורד כל כך הרבה שנים. השורש של המחזמר הזה מנצח ומוכיח את עצמו בכל פעם מחדש".
התרעות פיקוד העורף