אבל האם מדובר באמת או באגדה שדיסני מספרים לעצמם?
במשך עשורים, סרטי האנימציה הקלאסיים של דיסני היו חלק בלתי נפרד מהתרבות הפופולרית בזכות האמנות, המוזיקה והסיפורים הייחודיים שלהם. אך בשנים האחרונות, עם גל הרימייקים, נראה שהחברה עצמה מוזילה את ערכם של הסרטים המקוריים.
דיסני מציגה את עצמה כחברה מתקדמת שמבצעת התאמות לערכים מודרניים, אך לא פעם נראה שהשינויים נעשים בצורה שמרחיקה את קהל היעד במקום לקרב אותו. השינויים בסיפורי הקלאסיקות – בין אם מדובר בעדכון דמויות, שינוי מסרים או התאמות תרבותיות – מעוררים לא פעם ביקורת, בעיקר כשנדמה שהם נעשים ממניעים שיווקיים ולא כחלק מסיפור מגובש.
מצד אחד, דיסני טוענת שהם מרעננים את הסיפורים כדי להתאים אותם לעולם של היום. מצד שני, רבים מרגישים שהם משנים את ה-DNA של הסרטים האהובים עליהם בלי הבנה עמוקה או אכפתיות למה שהפך אותם לכל כך מיוחדים מלכתחילה. כשהשינויים נראים מאולצים ולא טבעיים, הקהל מגיב באכזבה – וזה לא אמור להפתיע אף אחד.
דיסני מתגאה בכך שהגרסה החדשה של שלגיה היא "משתה ויזואלי" עם דמויות קסומות ואפקטים מרהיבים, אך האם הריאליזם באמת מסוגל לשחזר את הקסם של המקור האנימטיבי? כאן בדיוק טמון אחד ההבדלים המשמעותיים בין אנימציה ללייב-אקשן – בעוד שבאנימציה השמיים הם הגבול, קולנוע ריאליסטי כבול למגבלות המציאות.
סצנות אייקוניות ונוסטלגיות שנוצרו בסרטים מצוירים פשוט לא מצליחות לעבור באותה עוצמה לגרסאות מצולמות. קחו, למשל, את התהלוכה המלכותית ב-אלאדין, הסעודה הקסומה ב-היפה והחיה, או אפילו הריקוד התת-ימי של בת הים הקטנה – כל אלה מתאפשרים באנימציה בזכות החופש האמנותי המוחלט של המדיום. צבעים בוהקים, תנועה מוגזמת ודמויות מונפשות המסוגלות לבטא רגשות באופן שאין לו מקבילה בעולם האמיתי – כל אלה יוצרים חוויה רגשית ועוצמתית שאי אפשר לשחזר בטכנולוגיות ריאליסטיות.
אז למה דיסני מתעקשים? אולי הם מאמינים שבאמצעות טכנולוגיה מתקדמת ניתן להחיות את הקסם – אבל הקסם הזה נובע דווקא מהדברים שרק אנימציה יכולה לעשות. וכשנשארים רק עם אפקטים ממוחשבים וניסיון לחקות את המציאות, לפעמים נשארים עם גרסה פחות מרגשת ופחות סוחפת, כזו שאפילו יוצרים חובבנים ב-AI מצליחים להתעלות עליה.
עם ביקורות נמוכות וציון IMDb של 2.4 מתוך 10, קשה לטעון שדיסני באמת הצליחו להחזיר את הקסם של שלגיה. במקום להפוך את הקלאסיקות לבלתי נשכחות מחדש, נראה שהם רק מוכיחים, פעם אחר פעם, שהמקור היה – ונותר – טוב יותר.