השדכנית מגייסת לקוחות באופן אקטיבי. חתונה היא כמובן מקום אידיאלי למצוא בו עוד אנשים שמתים להתחתן, וכך קורה. בטקס הנישואים של עוד אחד מהשידוכים המוצלחים שלה, היא פוגשת גבר חלומות בגילומו של פסקל. הוא נאה, הוא גבוה, יש לו סטייל, והכי חשוב - יש לו גם פנטהאוז באזור הכי יקר בניו יורק, ובשבילו דייט במסעדת יוקרה או טיול לאיסלנד זה עניין של מה בכך.
השדכנית חושבת עליו כעל לקוח, אבל כשחד-הקרן הזה מבהיר לה שיש לו כוונות רומנטיות לגביה, היא מתקשה לסרב. רק מה: בחתונה היא פוגשת עוד מישהו - את האקס שלה, בגילומו של אוונס. הוא שחקן כושל שכמוה, הגיע מבית בלי כסף ולא הצליח להכניס מספיק כדי לפצות על כך, וכעת מחלטר כמלצר, בין השאר באירועים כאלה.
הם נפרדו משום שהוא היה כל כך תפרן עד שלא הצליח לשלם על חניה, אבל האם זו באמת סיבה מספיק טובה? ואם השדכנית תצטרך לבחור בין עסקה גרועה כמוהו לבין מי שנראה כמו שידוך מהחלומות, מה תעשה?
ראינו כבר לא מעט משולשי אהבה על המסכים, אבל "מאץ' מושלם" בכל זאת מצליח לחדש. קודם כל, הוא עוסק בקפיטליזם, תרבות הצריכה, פערי המעמדות וכסף בצורה שנדיר לראות בקולנוע האמריקאי בכלל, ולא רק בקומדיה רומנטית מסחרית. הוא עושה זאת בצורה מפורטת ולכן גם מרתקת, ולו רק כי מעניין לשמוע מה נחשב משכורת גבוהה בניו יורק, מה נחשב המינימום ההכרחי, כמה עולים כל מיני דברים וכיוצא בכך. הדמויות גם לא חוסכות מאיתנו את הדרישות והציפיות שלהן לגבי הגובה של הגברים, ובכך ממחישות עד כמה אכזרי הוא שוק הבשר.
כמו בסרטה הקודם, גם פה התסריט של סונג הוא מלאכת מחשבת. הוא שנון ומשעשע, ושומר על עניין גם כשהעלילה מביטה מעבר למשולש האהבה שבמרכזה. אחת הסצינות החזקות ביותר מציגה מונטאז' של לקוחות מפונקים המציגים בפני השדכנית רשימת דרישות ספציפית ביותר הנוגעת לגיל, גזע ומה לא. "מאץ' מושלם" מוכיח כי אף שנהוג להתייחס לשידוכים ולרומנטיקה בכלל כמשהו קליל, זה למעשה נושא פוליטי, חברתי וכלכלי למהדרין.
שווה צפייה שנייה
סונג בונה את הסיטואציה המרכזית, את הדרמה ואת הקונפליקט ביד אומן. "מאץ' מושלם" הוא ממש בית ספר בכתיבת משולשי אהבה. נוסף לכך, יש בו פרטים רבים, וכל אחד מהם מתגלה כמשמעותי - מהעובדה שלגיבורה אין דרכון, דרך זה שאנחנו לא פוגשים את ההורים שלה ושל אהובה לשעבר וזה שהם נפגשו בלימודי משחק, ועוד ועוד. צפיתי בסרט פעמיים ובפעם השנייה גיליתי בו דברים חדשים.
גם המבע הקולנועי תוסס ועשיר. מהסצינה הראשונה ועד האחרונה ממש, תמיד קורים דברים ברקע מעבר להתרחשות המרכזית. כמו בסרטה הקודם, הבמאית שוב מפליאה להשתמש במצלמה, במרחב ובצבעים, מצטיינת בליהוק ובעבודה עם השחקנים, וגם מרגשת באמצעות הצלילים. דניאל פמברטון כתב מוזיקה מקורית מופלאה, והמוזיקאית האדירה הידועה כג'פניז ברקפסט כתבה שיר מקורי נהדר.
הסרט הוא חגיגה לעיניים ולאוזניים, וישנו גם העניין השטחי שהוא מציג שלושה כוכבים לוהטים שכל אחד מהם לוהט כאן במיוחד. אם להיות עמוקים יותר, הוא גם מציג הרבה רגעים ומשפטים יפים. תקראו לי סנטימנטלי, אבל כשאחת הדמויות אומרת לאחרת "בזכותך אני בכלל יודעת שאני מסוגלת לאהוב", זה נגע בליבי.
ובכל זאת, לא הכל מושלם ב"מאץ' מושלם". היחס שלו לאיכות חיים קיצוני וקריקטורי. בעולם שלו, צריך לבחור בין גברים בני 30 פלוס שחיים בפנטהאוזים וכאלה שחיים עם שותפים שמשאירים קונדומים על הרצפה. נוסף לכך, הוא נוגע בצד האפל של תעשיית השידוכים ומראה כיצד היא יכולה להוביל לתקיפות מיניות. אומנם זו סוגיה חשובה, שנדיר לראות ייצוג שלה בקומדיה רומנטית, אבל כאן זה קורה באופן שנראה מאולץ, כמו מס שפתיים ולא יותר.
בחזרה למשולש האהבה: לא נוכל כמובן להתייחס לבחירות שעושות הדמויות, אז נאמר רק דבר אחד. הן הופכות את הסרט לרומנטי ומענג יותר, אבל מונעות ממנו להיות מעניין ואמיץ בהרבה. והכי חשוב: "מאץ' מושלם" נמשך כשעתיים, ולקראת סופו ממש נמרח. למרבה הצער, הסיומת היא החלק הכי חלש בו.
הרבה מהזמן מתבזבז על מונולוגים פטרוניים ודידקטיים, שבהם הדמויות מסבירות לנו איך לאהוב. הגישה של הסרט מאכזבת ומתנשאת, וגם נפוחה מחשיבות עצמית. הוא מסביר לנו איך לאהוב כאילו שהמציא את הגלגל, וכאילו שזו הקומדיה הרומנטית החכמה הראשונה בהיסטוריה ולא ראינו שש עונות של "סקס והעיר הגדולה". כנראה שככה זה באהבה - כולם כל כך מתרגשים ממנה, שהם משוכנעים כי הם הראשונים שגילו אותה.
התרעות פיקוד העורף