מאחורי הדמויות המוגזמות הסתתר שחקן עם קריירה שנמשכה כמעט שישה עשורים וחצתה תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה, אנימציה ומשחקי מחשב. אלה התחנות שהפכו אותו לאחד משחקני האופי המזוהים ביותר בתרבות הפופ.
1968: הוא שיקר כדי להיכנס ל"שיער" (Hair)
טימותי ג'יימס קארי נולד ב-19 באפריל 1946 בצ'שייר שבאנגליה. אביו, כומר בצי הבריטי, מת כשקארי היה בן 12. בהמשך למד אנגלית ודרמה באוניברסיטת ברמינגהם, וב-1968 סיים את לימודיו ויצא לחפש עבודה.
העבודה המקצועית הראשונה שלו הייתה ההפקה הלונדונית המקורית של "שיער". הוא סיפר למפיקים שיש לו ניסיון מקצועי וכרטיס באיגוד השחקנים. שני הדברים היו בדויים. כשהאמת התגלתה, אנשי ההפקה כבר התרשמו ממנו מספיק כדי לסייע לו לקבל חברות באיגוד.
1973: זוג מגפיים כסופים, "Tutti Frutti" ותפקיד ששינה הכל
ב-1973 הזמין אובריאן את קארי לאודישן למחזמר ניסיוני קטן שכתב בשם "מופע הקולנוע של רוקי" (The Rocky Horror Show). ההפקה נועדה לעלות בחלל בן כ-60 מושבים ב-Royal Court Theatre Upstairs בלונדון.
1975: "רוקי הורור" נכשל - ואז הקהל המציא דרך חדשה לראות קולנוע
פרנק נ. פורטר הפך את קארי לאייקון של חופש מיני, קאמפ ותרבות קווירית. בריאיון ל"לוס אנג'לס טיימס" ב-2025 הוא תיאר את התקופה כחלק מהמהפכה המינית והביע גאווה בכך שהדמות העניקה לאנשים תחושה של רשות לגלות מי הם רוצים להיות.
1978-1981: טים קארי ניסה להיות כוכב רוק
קארי היה גם זמר, ובסוף שנות ה-70 הקדיש כמה שנים לקריירה מוזיקלית עצמאית. הוא הוציא שלושה אלבומים: "Read My Lips" ב-1978, "Fearless" ב-1979 ו-"Simplicity" ב-1981. האלבום השני הגיע למקום ה-53 במצעד האלבומים האמריקאי, והסינגל "I Do the Rock" נכנס ל-Billboard Hot 100.
קארי כתב, שר ויצא לסיבובי הופעות. מאוחר יותר סיכם בפשטות את הסיבה שהקריירה המוזיקלית נשארה פרק קצר יחסית: האלבומים נמכרו, אבל הלהיט הגדול שיכול היה להפוך אותו לכוכב רוק לא הגיע. המוזיקה המשיכה ללוות כמעט כל דבר שעשה. הבריטון, הדיקציה והתיאטרליות הפכו בהמשך לכלי מרכזי בקריירת הדיבוב הענקית שלו.
1980: ברודוויי מגלה שמאחורי פרנק נ. פורטר יש שחקן תיאטרון אדיר
1982-1985: "אנני", "אגדה" ו"רמז" מגלים את הנבל הכי כיפי בחדר
באותה שנה הגיע "Clue", המבוסס על משחק הקופסה "רמז". קארי הוא וודסוורת', המשרת שמוביל את הקהל ואת שאר הדמויות בטירוף הולך וגובר ברחבי האחוזה. הסרט הופץ בבתי הקולנוע עם שלושה סופים שונים, כשאולמות שונים קיבלו פתרונות שונים לתעלומה. השנים הפכו אותו לקלאסיקת קאלט, וקארי עצמו מנה אותו בין הסרטים האהובים עליו מהקריירה שלו.
1990: פניווייז גרם לדור שלם לפחד מליצנים
אחד המפתחות לביצוע היה האנושיות של הליצן. קארי העדיף איפור שהשאיר מקום לפנים ולעיניים שלו לעבוד. בריאיון שנערך איתו על הסט בזמנו, הסביר שהאימה שמעניינת אותו נמצאת ברגע שבו אפשר לראות בעיניו של אדם את ההחלטה לעשות משהו נורא. גם כאן נדרשה סבלנות: צוות האיפור הגיע לכשלוש שעות עבודה כדי להפוך אותו לפניווייז.
הסדרה הפכה את פניווייז לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם קארי. גם אחרי העיבודים הקולנועיים של 2017 ו-2019, פניווייז של 1990 שמר על מעמד משלו בתולדות האימה.
1992-1996: הקונסיירז' שכולם זוכרים וגרסת הפיראט של טים קארי
ב-1996 הגיע עוד תפקיד אהוב: לונג ג'ון סילבר ב"החבובות באי המטמון". קארי שיחק פיראט מול קרמיט, מיס פיגי וחבורת בובות, וביצע את התפקיד באותה רצינות תיאטרלית שהעניק למוצרט או למפיסטו. השילוב הזה הפך אותו להתאמה מושלמת לעולם של החבובות.
קול שאפשר לזהות תוך שנייה
משנות ה-90 הפך קארי לאחד המדבבים העסוקים בתעשייה. הוא זכה ב-Daytime Emmy ב-1991 על קפטן הוק ב-"Peter Pan and the Pirates", ובהמשך נתן את קולו לדמויות ב-"FernGully", "Aaahh!!! Real Monsters", "Gargoyles", "The Wild Thornberrys", "Over the Garden Wall" ועוד. בתור נייג'ל ת'ורנברי הוא יצר עוד דמות שהפכה למם ולזיכרון ילדות של דור שלם.
2005: המלך ארתור החזיר אותו למרכז הבמה
המחזמר גם סגר מעגל יפה בקריירה שלו: כוכב שנולד בתוך תרבות הנגד של לונדון מצא את עצמו כעבור עשורים בראש אחת הקומדיות הגדולות של ברודוויי.
2012: השבץ ששינה את חייו
ב-2012 עבר קארי שבץ קשה בביתו. בספר הזיכרונות שפרסם שנים אחר כך סיפר שהמעסה שהיה איתו הזעיק אמבולנס למרות התנגדותו. בבית החולים עבר ניתוח שבו הוסרו שני קרישי דם. הוא איבד זמנית את יכולת הדיבור והשבץ השאיר אותו עם שיתוק משמעותי ובכיסא גלגלים.
יכולת הדיבור חזרה, והקול העניק לו דרך להמשיך לעבוד. הוא ביצע תפקידי דיבוב, הגיע לכנסים ולהקרנות מיוחדות ושמר קשר עם קהל שהמשיך לחגוג את עבודתו.
ב-2016 חזר לעולם של "מופע הקולנוע של רוקי" בגרסת הטלוויזיה של פוקס. הפעם גילם את המספר/קרימינולוג, חמישה עשורים כמעט אחרי שפרנק נ. פורטר הכניס אותו לראשונה אל המעבדה.
2025: סוף סוף הוא מספר את הסיפור בעצמו
שנה לפני מותו פרסם קארי את "Vagabond", ספר הזיכרונות שלו. הוא חזר בו לילדות, ל"שיער", למופע הקולנוע של רוקי, לקריירה המוזיקלית, לברודוויי, לקולנוע ולחיים אחרי השבץ. הוא מעולם לא התחתן או הביא ילדים, ושמר על פרטיות רבה בנוגע לחיי האהבה שלו.
באוקטובר 2025, סביב חגיגות 50 השנים ל"מופע הקולנוע של רוקי", התראיין ל"ניו יורקר". הוא כבר התקשה פיזית ודיבר באיטיות. כמה שבועות אחר כך הופיע בכיסא גלגלים באירוע חגיגי של הסרט במוזיאון האקדמיה.
טים קארי היה מסוג השחקנים שנכנסו לסצנה והפכו אותה מיד לשלו מבחינת כריזמה. עכשיו נשארו הדמויות, וכל אחת מהן כבר תחיה לנצח בדפי ההיסטוריה.
התרעות פיקוד העורף