פעם לא היה צריך יקום קולנועי שלם, מאות אפקטים ממוחשבים או גיבור-על בחליפה כדי לעשות סרט אקשן. לפעמים הספיקו סטאלון, אקדח, כמה שרירים, פסקול טוב ורעיון מספיק מופרע. אלה חמישה סרטים שמסבירים למה סטאלון הפך לאגדה - ולמה כדאי להעביר אותם עכשיו לדור הבא.
והיופי הוא שהסרטים האלה מעולם לא באמת נשארו בעבר. אפשר לחזור אליהם בשביל הנוסטלגיה, אבל הרבה יותר כיף לשבת ליד מישהו שעוד לא ראה אותם, ולגלות שגם אחרי כל השנים, היד עדיין נשלחת להגביר את הווליום. עכשיו הגיע הזמן להעביר אותם הלאה.
וזו בדיוק הסיבה שהסרט עדיין עובד. מאחורי האיש שנלחם בכולם נמצא מישהו שכבר נשבר: יוצא מלחמה שחזר הביתה וגילה שגם שם אין לו מקום. קל לייצר גיבור שאי אפשר לפגוע בו. הרבה יותר מעניין לראות גיבור שכבר פגעו בו יותר מדי.
והנה פרט שכמעט שינה את ההיסטוריה: רמבו בכלל היה אמור למות. סוף כזה צולם, אבל לאחר שקהל בהקרנת מבחן דחה אותו, נבחרה הגרסה שבה הוא נשאר בחיים. אחד מאייקוני האקשן הגדולים בתולדות הקולנוע כמעט לא שרד אפילו את הסרט הראשון שלו.
הסרט לוקח את נוסחת הבאדי-קופ של שנות ה-80 ומקצין אותה לכיוון צבעוני, מגוחך ומהנה יותר. הוא לא באמת מבקש שתאמינו לכל מה שקורה. הוא רק מבקש שלא תפריעו לסטאלון ולראסל ליהנות.
וזה עובד. השניים מחליפים עקיצות כמעט באותה תדירות שהם מחליפים מחסניות, והכימיה ביניהם מחזיקה את הסרט גם כשההיגיון כבר יצא להפסקה.
ואז מגיע סטאלון. הוא גם התקלה במערכת וגם האיש היחיד שיכול להציל אותה. וכאן הסרט נהיה הרבה יותר מסתם פיצוצים: מה עושים עם גיבור מהסוג הישן בעולם שכבר החליט שהוא לא צריך אנשים כאלה?
יש כאן קרבות, מרדפים והרבה מאוד אקשן, אבל גם בדיחה מצוינת על סטאלון עצמו. הוא מבין היטב את הדמות שלו ואת התקופה שממנה הגיע, וזה חלק גדול מהסיבה שהסרט עדיין כל כך כיפי.
יש כאן פיצוצים, יריות, נקמה, רומנטיקה ובגידות, והעלילה רחוקה מלהיות מושלמת. אבל כשסטאלון וסטון נמצאים יחד בפריים, קל להבין למה האולפן חשב שזה יספיק. ובקופות זה עבד: הסרט הכניס כ-170 מיליון דולר ברחבי העולם.
סטאלון מגלם רוצח שכיר ותיק, ובנדרס הוא המתנקש הצעיר שרוצה לתפוס את מקומו ולהוכיח שהוא הטוב ביותר. מכאן נבנה משחק חתול ועכבר בין שני גברים שיודעים בדיוק איך להרוג, אבל עובדים בקצב שונה לחלוטין.
מאחורי המצלמה נמצא ריצ'רד דונר, הבמאי של "נשק קטלני", והעימות הזה מרגיש גם כמו משהו גדול יותר: מפגש בין כוכב שכבר הוכיח הכול למי שרוצה עכשיו את הבמה.
סטאלון משחק את הניסיון. בנדרס משחק את הרעב. באמצע שנות ה-90 כבר התחיל חילוף דורות בז'אנר. סטאלון ושוורצנגר עדיין שלטו במסך, אבל כוכבים צעירים יותר כבר דחקו קדימה.
בסוכות הזה שימו אחד מהם על המסך ותנו לדור הבא להחליט. יש סיכוי טוב שהם יבינו מהר מאוד למה פעם סטאלון אחד הספיק כדי לעשות סרט שלם.
התרעות פיקוד העורף