הפקת הסרט נוצרה בעקבות שיתוף פעולה ישראלי-אתיופי יוצא דופן, שנפרס על פני יותר מחמש שנים (2017-2023) מול אתגרים ומורכבויות רבים, בצל מגיפת הקורונה ומלחמת האזרחים באתיופיה.
החלק העיקרי מהצילומים נערך באתיופיה בחודשי יולי-אוגוסט, בשיא עונת הגשמים, מה שהעניק לסרט שפה ויזואלית יוצאת דופן: גשמי זלעפות ליליים שהפכו בבקרים מוקדמים למרבדי טל עדינים, נהרות ומפלים שוצפים ואור טבעי ייחודי שהעניק לפריים איכות קולנועית מרהיבה.
לצד הצילומים באתיופיה, שוחזר מחנה הפליטים בסודן בלב נס ציונה בעבודת ארט קפדנית. מרבית מהניצבים בסרט היו בני הקהילה, שצעדו בעצמם במסע ההיסטורי. עבור חלקם, השחזור היה כה נאמן למציאות ולטראומה העמוקה, עד שהם חוו רגעים של התפרקות רגשית ולא היו מסוגלים להיכנס לאוהלים המדמים את המחנה.
ברו חוזר לפסטיבל חיפה, שבו זכה בשנת 2008 סרטו העלילתי הראשון "זרובבל" בפרס הדרמה הטובה ביותר. מאז הוא המשיך לעסוק בזהות ובסיפורה של יהדות אתיופיה ביצירותיו, וב-2024 יצר את הסרט התיעודי "מנהיגות בצל", על הפעילים האתיופים שסייעו למוסד במסגרת מבצע משה.
התרעות פיקוד העורף