האירוע הזה הוא רק ההתחלה של שרשרת אירועים מוזרים וביזאריים, דיאלוגים הזויים בין דמויות סטריאוטיפיות ועיסוק כמעט קלסטרופובי בחדרים סגורים. כמעט כל הביטויים לאסון הסביבתי שיצרו גיבורי הסרט אינם מופיעים ב"לייב" אלא רק דרך מסכים. הם יושבים, דנים, מקבלים דוחות על הנזקים שגרמו אבל לא יוצאים מחדר קבלת ההחלטות, מנותקים בכל המובנים מהעולם שבחוץ.
במהלך הסרט הדמות של קרוז מדברת על הפעלת "נשק יום הדין". למרות השם המפוצץ, לא מדובר באיזה כלי צבאי או מודיעיני. הנשק המדובר הוא תוכנה שמסוגלת להוציא בבת אחת מהשיח מילים או מושגים שלמים, והדמויות בסרט חושבות להשתמש בו כדי להציל את הנרטיב שמסיר מהם את האחריות.
האמת, היה ספק גדול עם קרוז יוכל לחזור לשחק דמות דרמטית שהוא יכול להיעלם בתוכה. השחקן, שעברו שני עשורים מאז נדרש להיכנס לדמות שלא קופצת ממטוסים, שם את האיפור ומשכיח לגמרי את הדימוי שנוצר לו במהלך השנים. היה מרענן להיזכר שקרוז יודע לשנות הבעות פנים, להראות פגיעות אמיתית ולתת לדמות שלו לדבר לפניו.
באחד משיאי הסרט, דיגר פוצח במונולוג מול קהל זועם ומנסה להצדיק את מעשיו. אילו היה מדובר בסצנה ב"משימה בלתי אפשרית", סביר להניח שאחרי שני משפטים של הדמות הראשית הסרט היה עובר לשלב הבא. אבל ל"דיגר" יש סבלנות, והנאום המטריד שהופך לאירוע אלים נפרש על פני דקות ארוכות. קרוז מכניס אל תוך מפגן הכוח של הדמות שלו הרבה פגיעות ומציל אותה מהחד-ממדיות שנראית מבעד למצלמה.
הסרט של איניאריטו, כצפוי, הולך לאט ובביטחון לעבר הגרוטסקה. הבמאי המקסיקני דאג לשבץ טוויסטים בכל פינה ולסבך את העלילה שחלקים ממנה לא מובנים בצפייה הראשונה. הדמויות הטים-ברטוניות והצבעים העזים מייצרים תחושה שהסרט רוצה להכניס אותנו אל עולם מדומיין, למתוח ביקורת דרך בניית קריקטורה קיצונית שבה מנהיגים פועלים עבור עצמם ומסרבים לקחת אחריות.
הבעיה היא, שבכל מה שקשור לביקורת ולאמירה שלו, "דיגר" שקוף מדי ומתאמץ מדי. הסרטים ההוליוודיים של השנים האחרונות התאהבו בטראמפ ועסוקים באופן אובססיבי בדמויות שמזכירות אותו. התרבות האמריקאית התמסרה לחלוטין לנשיא השנוי במחלוקת, אבל במקום לנסח ביקורת יצירתית ונוקבת היא בחרה בדרך הקלה שמציגה את המציאות כמגוחכת.
ל"דיגר" אין בשורה, ולמרות שהוא עשוי טוב ומציג עלילה מרובדת, בכל מה שקשור לאמירה חברתית הוא נשאר רדוד. קל להסכים עם זה שמנהיגים מרושעים שרוצים רק כבוד וכסף יכולים להוביל למשברים עולמיים שכולם נפגעים מהם. קל להציג את אזרחי העולם כאנשים טיפשים שנוהרים אחרי מנהיגים שאומרים להם את מה שהם רוצים לשמוע. התחכום נשכח כמעט לגמרי בכל פעם שהסרט מנסה לאתגר את הצופה שלו מוסרית ומשאיר את הדיון ברמה של תגובה ברשת החברתית.
התרעות פיקוד העורף