כשראיתי את הכותרת בעיתונות הבריטית ששואלת במין התנשאות אירופית טיפוסית: "האם 'הרשת החברתית' בכלל הייתה צריכה סרט המשך?", רציתי לצעוק להם: כן, למען השם, כן! ועוד איך היא הייתה צריכה.
מה בעצם נחשף שם, בפרשה ההיא שפייסבוק כל כך ניסתה לקבור? המסמכים הפנימיים שהאוגן הדליפה לקונגרס חשפו שפייסבוק ידעו הכל בזמן אמת. הם החזיקו במחקרים פנימיים שהוכיחו שאינסטגרם מדרדרת נערות באופן אקטיבי להפרעות אכילה, לדיכאון קליני ולהתאבדות בגלל דימוי גוף. הם ראו כיצד שינוי האלגוריתם שלהם ב-2018 מקדם בכוונה תכנים מעוררי זעם, פילוג פוליטי ושנאה אתנית רצחנית, והם פשוט בחרו ביודעין, בקור רוח חזירי, להעלים עין כדי לשמור על מעורבות ועל שורת הרווח הכספי שלהם.
הסרט מאלץ אותנו לשאול שאלות קשות: מה בעצם תפקידה של העיתונות כיום לעומת הרשתות החברתיות שהפכו לשופר של המונים עם חופש ביטוי? ומה באמת שונה מלראות פרסומות עם בחורות עירומות ואנורקסיות בטלוויזיה של שנות התשעים, לבין לדפדף היום באינסטגרם ולראות בחורות ערומות וכבדות משקל במסווה של "העצמה"?
הסרט לא מעניק לנו תשובות מנחמות, אבל הוא בהחלט מעלה מודעות לאיך שפייסבוק בנתה את האלגוריתמים שלה ממש רגע לפני שאנחנו עושים לייק אוטומטי לעוד פוסט מורעל בפיד. מה שהכי מדהים, ומקבל תהודה מצמררת עבורנו, זה איך כל הרעל הזה קשור ישירות למה שקורה כאן בישראל ולמכונת השנאה הפרו-פלסטינית. המסמכים שנחשפו בזמנו מראים שפייסבוק נכשלה לחלוטין בניטור הסתה פרו-פלסטינית ויצרה ביודעין אנטישמיות גואה כשאיפשרו לתעמולת חמאס לשטוף את המוח למיליוני צעירים בעולם ולהנדס תודעה אנטי-ישראלית מטורפת שעד היום אנחנו עסוקים בלכבותה אבל אין סיכוי כי פייסבוק גילתה שתוכן פרו-פלסטיני קיצוני מייצר שיעורי מעורבות אדירים. האלגוריתם פשוט העדיף את הזעם הזה על פני העובדות, כי זעם מביא קליקים, וקליקים מביאים כסף. לצערו של הצופה הישראלי, הסרט של סורקין לא נכנס לזווית הזו בכלל. הוא מסתפק בדיאלוגים שנונים ובסערה האמריקאית המקומית כאשר נחשפו המסמכים.
אבל בסופו של דבר, בניגוד לפרשת ווטרגייט שהפילה נשיא מכהן, פייסבוק ניצחה בקרב על יחסי הציבור. הפרשה המקורית מוסמסה, הציבור דפדף הלאה, המניה זינקה לשמיים, והאימפריה נותרה חסינת קליעים. החברה הגדילה לעשות ובאמצע המשבר פשוט שינתה את שמה מ-Facebook ל-Meta במקום לשנות את האלגוריתמים. את תמונת המצב המייאשת הזו מסכמת סצנת שיא מצמררת, שבה הורביץ נפגש בחשאי עם איש יחסי הציבור הבכיר של פייסבוק. ברגע של כנות מוחלטת, אוף-דה-רקורד, היחצ"ן משליך לעברו משפט שמגדיר את העידן שאנחנו חיים בו: פייסבוק כבר מזמן לא רואה עצמה כאפליקציה חברתית. הם מעל הממשלה. הם "פוסט ממשלה". הם חזקים, יציבים ועשירים יותר מהמדינות שאמורות לפקח עליהם. "החשבון החברתי" הוא לא סרט אימה אפוקליפטי עתידני על מה שיקרה לנו בעוד מאה שנה, זה סרט אימה על מה שכבר קרה לנו, על המציאות שהשתנתה בלי שנשים לב. מטרתו של השעון המעורר של סורקין היא לעורר בנו חרדה קיומית ומחשבה עמוקה רגע אחד לפני שאנחנו עושים לייק.
התרעות פיקוד העורף