דאנגן נולד ב-16 באוגוסט 1934 בסן אנטוניו שבטקסס. כשהיה בן שלוש השתתף בתחרות כישרונות בממפיס, שבה ביצע ריקוד סטפס וזכה בפרס של 100 דולר. צייד כישרונות שנכח בקהל התרשם ממנו וסייע למשפחתו להגיע ללוס אנג'לס, שם החל את דרכו בתעשיית הקולנוע.
שיחת הטלפון מוולט דיסני ששינתה את חייו
אחת הסצנות המזוהות ביותר עם הסרט היא הרגע שבו במבי קורא בבהלה לאמו לאחר שהשניים נרדפים ביער בידי צייד. בריאיון משנת 2011 סיפר דאנגן כי בתחילה התקשה להעביר בקולו את הפחד הנדרש. אחת המדריכות באולפן ביקשה ממנו לדמיין כיצד היה צועק אילו אמו האמיתית הייתה אבודה ונמצאת בסכנה גדולה. לדבריו, ההנחיה הזאת הפכה את המשימה לפשוטה.
דאנגן סיפר גם כי בגרסאות הראשונות של הסרט תוכנן להציג על המסך את מותה של אמו של במבי, אך וולט דיסני החליט לשנות את הסצנה. הסרט יצא לבסוף לאקרנים ב-1942 והפך לאחת הקלאסיקות המוכרות ביותר של האולפן. עבור דאנגן היה זה סרטו השביעי והאחרון.
מהוליווד למלחמת וייטנאם: הסוד ששמר במשך 25 שנה
לאחר שהוריו התגרשו, דאנגן עבר בין בתי מגורים שונים, עסק באגרוף ושיחק פוטבול בתיכון. בשנת 1952, כשהיה בן 18, התגייס לחיל הנחתים האמריקאי והחל פרק חדש ושונה לחלוטין בחייו. במהלך שירותו השתתף בשלושה סבבי לחימה בווייטנאם, שימש קצין מודיעין נגדי ומפקד ביחידת סיור מיוחדת, וזכה בשלושה עיטורי לב הארגמן (Purple Heart), המוענקים לחיילים שנפצעו או נהרגו בפעילות קרבית. הוא זכה גם בעיטור כוכב הארד ובעיטורים צבאיים נוספים, ופרש מהצבא בשנת 1977 בדרגת מייג'ור.
לאורך 25 שנות שירותו הצבאי שמר דאנגן בסוד את העובדה שהיה קולו של במבי. הוא חשש שחבריו ילעגו לו ויכנו אותו "מייג'ור במבי", וגם לא רצה להיתפס כאדם שמתרברב בעברו ההוליוודי. בהמשך הודה כי ההסתרה הייתה אחת החרטות הגדולות בחייו. "אחת החרטות הגדולות בחיי היא שלא היה לי האומץ לספר לחבריי הקרובים בחיל הנחתים שהייתי חלק מעבודתו הנפלאה של מר דיסני", סיפר.
התרעות פיקוד העורף